אֵינֶנִּי יוֹדַעַת
מָה אָהַבְתִּי יוֹתֵר:
אֶת הָעֶרֶב הַקַּר, הָאָרֹךְ
בַּשָּׁעוֹן שֶׁל הַחֹרֶף
הַמְּוַתֵּר
חָשׁוּךְ וּמֻקְדָּם וּמָלֵא רֹךְ.
אוֹ אוּלַי הֶעֱדַפְתִּי
אֶת הַצָּהֳרַיִם
הַנִּמְתָּחִים לְאֵין סוֹף
שֶׁל עֶרֶב שְׁטוּף שֶׁמֶשׁ
חָשׂוּף וּמוּאָר
עַד בּוֹא הַלַּיְלָה לַחוֹף.
אוּלַי אָהַבְתִּי אֶת שְׁנֵי הַקְּטָבִים
מִתְכַּנְּסִים בַּסָּלוֹן וּבַשֶּׁמֶשׁ צְרוּבִים
מַגִּיעִים בְּתוֹרָם לְפִי הָעוֹנָה
וְעִם בּוֹא הַזְּמַן גַּם עוֹזְבִים –
וְאוּלַי אָהַבְתִּי יוֹתֵר מֵהַכֹּל
אֶת עֶצֶם הַחִלּוּפִים.
