רואים את הקולות!

גם היום מסתובבים בינינו אנשים מיוחדים שמתמודדים עם חירשות כלשהי, ורואים את הקולות באופן יומיומי. כרמל שטרן היא רק בת שבע עשרה, וכבר זכתה במקום הראשון בתחרות ארצית כנואמת המוצלחת ביותר. היא מספרת על האתגרים, ההתמודדויות וההצלחות, וגם על החירשות איתה נולדה

כרמל שטרן זכתה במקום הראשון בתחרות הארצית של "הנואם הצעיר". היא בחרה לנאום על הנושא של שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל. נושא שהוא חשוב ומעניין, אבל בשבילה הוא הרבה מעבר לכך, הוא פשוט סיפור חייה.

כרמל זוכת תחרות הנואם הצעיר

בסוף הנאום שזכה לתשואות הקהל, סיימה כרמל את נאומה המרגש במילים: " אני לא יכולה לדמיין מה היה קורה אם הוריי היו מכריעים אחרת. מה שבטוח, לא הייתי עומדת על הבמה הזו היום". ההכרעה של הוריה של כרמל, שאותה ציינה בנאום, היא שילובה בחינוך הרגיל, על אף הלקות שאיתה נולדה.
סביב גיל חצי שנה אובחנה כרמל כלקוית שמיעה. מאותו הרגע פתחו הוריה במסע לשילובה של כרמל לא רק בחינוך הרגיל, אלא גם ובעיקר בחיים רגילים ופעילים.

הבדיקות הרפואיות העלו שבאוזן אחת יש לכרמל חירשות מלאה ובאוזן השנייה יש שרידי שמיעה. "בהתחלה היה לי מכשיר שמיעה באוזן הפחות טובה, שכמעט אין בה שרידי שמיעה", מספרת כרמל על תחילתו של המסע. "המכשיר הגביר עבורי את הקולות, אבל זה לא הספיק. בגיל שנתיים עברתי ניתוח באוזן החירשת. הניתוח נקרא ניתוח שתל קוכליארי, והוא כולל השתלת חלק פנימי שבנוי מאלקטרודות, שמפעילות את עצב השמיעה. החלק החיצוני הוא חלק שקולט את גלי הקול ומעביר אותם לחלק הפנימי". כרמל מתארת את הכול בפשטות, כחלק מהסיפור של מי שהיא, כי לדבריה, "ליקוי השמיעה הוא חלק מהאישיות שלי, של מי שאני וכל מה שהתמודדתי והשגתי". וללא ספק, כרמל השיגה יעדים רבים, והיא ממשיכה לכבוש פסגה אחר פסגה.

הזמן והסבלנות הם המרפא הטוב ביותר

אני פוגשת את כרמל בשעות הבוקר בביתה שבעכו. המורה הפרטית יצאה מעט קודם, לאחר שהשלימה עבור כרמל עוד קצת מן הפער שצברה בלימודים. כרמל נעדרה כשלושה שבועות מבית הספר בגלל ניתוח שתל נוסף שעברה, והפעם באוזן השנייה, אותה האוזן שבתחילה שמעה בה טוב יותר.

"בסוף כיתה ט' התחלתי להרגיש שאני מאבדת את השמיעה באוזן הטובה, שעוד היו בה שרידי שמיעה. זו תחושה מאוד מפחידה ולא נעימה, ובמשך שנה התלבטנו מה לעשות". כרמל מסבירה שהניתוח מחייב ויתור על שרידי השמיעה שהיו באוזן. והיה לה קשה להחליט לוותר על מה שהקדוש ברוך הוא נתן לה, על מעט השמיעה הטבעית שהייתה באוזן. "עם כל הקושי, אני שלמה עם ההחלטה, כי הבנתי שאין ברירה, כי הירידה בשמיעה הולכת ומחמירה".

בתוך אותה תקופה של ירידה משמעותית בשמיעה, עם כל החששות והבירורים הרפואיים, השתתפה כרמל בתחרות הנואם הצעיר. זה הישג שאינו מובן מאליו, עבור ילדה שהתחילה את חייה עם קשיים גדולים ברכישת הדיבור. "בתור ילדה קטנה הפסדתי שנה וחצי של התפתחות, שבה כמעט לא שמעתי דבר. לקח לי זמן להדביק את הפער וללמוד לדבר. ילדים קודם מקשיבים ורק אז מתחילים להוציא מילים", היא מסבירה. "בניגוד לילדים שומעים, אני החמצתי את השלב הזה. ההורים שלי נסעו איתי למומחים רבים בתחום, וברוך ה', עם עבודה מאוד מאומצת ולא פשוטה בכלל התחלתי לדבר". כרמל הצליחה לרכוש את הדיבור, אך הקשיים לא הסתיימו. לאחר שנכנסה לגן חובה, התחילה פתאום לגמגם. גם על הקושי הזה היא התגברה, כשהזמן והסבלנות הם המרפא הטוב ביותר. כיום ברוך ה', קשה מאוד להבחין באופן דיבורה של כרמל שיש לה קושי בשמיעה.

כבדת פה וכבדת לשון

כרמל חולקת איתי את סיפור חייה, ודמותו של משה רבנו עולה במחשבותיי. גם הוא התחיל את דרכו ככבד פה וכבד לשון, אך סיים את ימיו כנואם דגול. הוא הותיר לנו את כל חומש דברים, כולו נאומים שנשא בפני עם ישראל רגע לפני כניסתם לארץ. כך כרמל, דווקא את הדיבור, שהיה עבורה אתגר גדול, הפכה לכלי שמסמל את הניצחונות שלה כנגד כל הסיכויים.

מה היה המסר הכי חשוב שרצית להעביר בנאום?

כרמל חושבת רגע ומשיבה. "המסר שלי הוא כפול. הוא פונה גם לילדים בעלי הצרכים המיוחדים ולהוריהם, אך לא פחות מכך – לאוכלוסיה הרגילה. המסר שלי לילדים בעלי צרכים מיוחדים הוא שעם נקודת מבט נכונה ועם רצון להתמודד אפשר להגיע רחוק. צריך להיות מודע לשונות ויחד זאת לשאוף לתפקד כמו כולם, ולהאמין שיש לנו את המסוגלות. בזה שאנחנו חלק מכיתה רגילה, וכמובן תוך התחשבות בצרכים שלנו, אנחנו לומדים לא להיות במקום של המסכן והחלש ולא לוותר לעצמנו. אבל יש עוד מרוויחים מהעובדה שאנחנו חלק מן הכיתה הרגילה, והם – יתר החברים.

אני בטוחה שלא פחות מזה שאני הרווחתי מכך שהייתי בחברת ילדים שלא סובלים ממוגבלויות, גם החברות שעזרו לי לאורך השנים הרוויחו. החשיפה לילדים שמתמודדים, והצורך להיות רגיש כלפיהם תורם גם לאחרים. אני מודה מאוד לחברותיי על כל העזרה שקיבלתי מהן, ובטוחה שבסופו של דבר הקהילה כולה מרוויחה. בסופו של דבר כולם מתמודדים. וכשילדים "רגילים" נחשפים לדרך שאנחנו צריכים לצלוח, הם יכולים לקבל כלים חשובים לעצמם, להתמודדות עם קשיים, כי אין אדם שלא צריך להתמודד עם קשיים".

כרמל

מהם הקשיים שאת מתמודדת איתם בבית הספר?

"אחד הקשיים הגדולים הוא שכשהרבה אנשים מדברים במקביל אני מתקשה לעקוב אחרי השיחה. אני נעזרת גם בקריאת שפתיים, אך כשכולם מדברים יחד נעשה קשה להיעזר בכך. מתסכל להבין מהבעות הפנים שאמרו משהו מצחיק, ולדעת שהחמצתי. עם הזמן, אני פחות ופחות מתוסכלת, ומנסה לשמוח במה שאני כן מצליחה לקלוט. עוד קושי הוא בטיולים המשלבים מים, כי אסור להרטיב את מכשירי השמיעה. זה כמובן לא גורם לי לוותר ולא ליהנות מהים או מהנחל, אבל ברגע שהורדתי את המכשירים, אני למעשה לא שומעת דבר. תמיד תהיה חברה טובה שתיצמד אליי ותסביר לי מה קורה מסביב. יש לי חברות מדהימות, שאף פעם לא משאירות אותי לבד".

כרמל מתארת חוויה שבה היא כביכול "רואה את הקולות", ממש כמו עם ישראל בזמן מתן תורה. ברגע שהיא מורידה את המכשירים היא לא שומעת דבר, אך היא נעזרת ברמזים של ראייה מן הסביבה, כדי להבין את ההתרחשות סביבה.

מתגברת כארי

החברה אמנם לא תמיד פתוחה לקבל את השונה והלא מוכר, אך עם הזמן פיתחה כרמל דרכים להתמודד מול החברה. היא מציגה את עצמה ואת לקות השמיעה, שהיא חלק בלתי נפרד ממנה. "פעם הייתי בוכה כשהבנתי שילדים מסתכלים לי על המכשירים, אבל היום אני במקום אחר לגמרי. אין לי בעיה ללכת בשיער אסוף ולחשוף את המכשירים. זה חלק ממני, ממי שאני ומהאישיות שלי. כל מי שסביבי מכיר אותי כך, אך זה דורש התמודדויות, בעיקר במפגשים חדשים".

כדי לחסוך מעצמה להתמודד שוב ושוב מול אנשים שעדיין לא פגשו את לקות השמיעה שלה, הכינה כרמל דף כתוב, שבו היא מתארת את הלקות. "בכל פעם שאני נכנסת למסגרת חדשה, אני מבקשת להציג את עצמי כבר בתחילת השנה לכל הכיתה יחד". כרמל מאפשרת לשאול כל שאלה, ובכך היא מסירה את המבוכה שבהיכרות איתה.

הקושי לא מסתכם רק בבית הספר, גם בבית יש אתגרים לא פשוטים. כרמל מספרת שכשהייתה צעירה הייתה עוזבת את שולחן השבת. "הרעש של הכלים היה מוגבר אצלי, ובנוסף לא יכולתי לעקוב אחרי השיחה של כולם. למרות שהמשפחה מצידה עשתה כל מאמץ, הרגשתי את עצמי מחוץ לשיחה, וגם סובלת מרעשי הרקע. זה מאוד תסכל אותי והייתי בוחרת ללכת לחדר שלי, אל השקט שלי. כיום גדלתי ולמדתי להתמודד ולהתגבר. אני מבינה שהנוכחות שלי תורמת לי ולמשפחה, גם אם אני לא מצליחה להיות לגמרי חלק פעיל בשיחה".

"ובהשתדלותנו"

כיום כרמל מתפקדת באופן מלא בכיתה הרגילה, אך לא רק בכיתה. ברור שהשילוב שלה אִפשר לה להיות חלק פעיל מאוד בחברה. היא מדריכה ב'בני עקיבא', ולא מוותרת על שום דבר שנערה בגילה עושה, ועוד הרבה מעבר.

"היו תקופות שהייתי יושבת עם אימא ובוכה על כך שהקדוש ברוך הוא יצר אותי עם מגבלה. כיום אני מודה לה' על מי שאני כפי שאני. בזכות הקושי הגדול שאני מתמודדת איתו, אני מרגישה שפיתחתי כלים להתמודד עם קשיים מכל סוג, ואני יכולה לעבור אותם בקלות. החלום שלי הוא לעזור לילדים אחרים שמתמודדים עם קושי להאמין בעצמם. לכל אחד יש איזה כוח מיוחד, משהו שהוא טוב בו ומוכשר בו. אני עוד לא יכולה להגיד שגיליתי את כל הכוחות שלי, אבל מהניסיון שלי אני כבר מבינה יותר למה אני מסוגלת, ואני שואפת להגיע רחוק".

לנאום שלה קראה כרמל "נאום חיי". בראש הדף שעליו מודפס הנאום המרגש, היא הוסיפה לצד ראשי התיבות בס"ד (בסייעתא דשמיא) את המילה "ובהשתדלותנו". התוספת הזו ממחישה את האמונה הגדולה של כרמל בבורא עולם, ואת ההבנה שהוא נתן לה את המגבלה, ויחד איתה גם את הדרך לצמוח מתוך הקושי, בעזרת ההשתדלות שלה.

לשאלתי, מהו סוד הניצחון הענק שלה. היא עונה, קודם כול הכרת טובה להורים שלה, שחינכו אותה לגבורה ולהתגברות. ומוסיפה, "כיוון שאני צריכה להתאמץ מאוד כדי לשמוע, מה שאצל אדם אחר לא דורש שום מאמץ, מבחינתי ההשתדלות היא דרך חיים. עם השנים הבנתי ששום דבר לא מגיע בקלות וללא מאמץ, וצריך להתגבר על כל קושי כדי להגיע לטוב ביותר שאנו מסוגלים".

מאת: אילה יבגי

מנוי משולב אותיות וילדים + פנימה עכשיו במחיר משתלם!