פנטזיה משלנו

יש המון ספרי פנטזיה מתורגמים לעברית, אבל כמה ספרי פנטזיה ישראלית־יהודית אתם מכירים? עידן קנוחן, סופר חרדי צעיר, מצליח ליצור עולמות פנטסטיים עם יסודות יהודיים, שמשלבים בין המוכר לנסתר

בטח שמעתם את צמד המילים "אברה קדברה" לפחות מיליון פעמים בעבר, אבל האם ידעתם שמקורן כנראה במילים בארמית – אברא כאדברא – שמשמעותן הוא "אברא בריאה כאשר אדבר"?

עידן קנוחן נראה כמו בחור חרדי רגיל למדי – לומד חצי יום בכולל, עובד חצי יום בעסק המשפחתי. אך בלילות, כשיש לו זמן פנוי, הוא מתפנה לעיסוק אחר לגמרי – כתיבת ספרי פנטזיה. קנוחן משלב בספר הפנטזיה החדש שלו מושגים יהודיים, ויוצר עולם חדש ומרתק שלעברית ולארמית יש בו מקום מיוחד מאוד.

איך בכלל הגעת להיות סופר?

"כשהייתי קטן משכו אותי הקולנוע והתיאטרון. למדתי תיאטרון ב'אספקלריא', ואני חייב להגיד שהייתי נוראי. התאהבתי בתיאטרון, אבל הייתי שחקן גרוע. לעומת זאת, במשחק מול מצלמה הייתי טוב, כי הייתי מביע דברים קטנים. מאוד רציתי להגיע לעולם של הקולנוע, והחלטתי לכתוב תסריט. התסריט הפך לספר שנקרא 'השבר', שהוא הספר הראשון שהתחלתי לכתוב כשהייתי בן 17, ובסופו של דבר הגעתי לכתיבה. עדיין יש לי חלום שיום יבוא והספרים יהפכו לסרט".

הספר הראשון היה ספר מתח־פעולה. איך הגעת משם לעולם הפנטזיה?

"תמיד הייתי טיפוס של פנטזיה. הרעיון לספר הראשון התחיל מרעיון של אבא שלי ומשם זה כבר התגלגל, אבל פנטזיה תמיד הייתה מה שתפס אותי".

מה מושך אותך דווקא בכתיבת פנטזיה?

"שאלה קשה. אני חושב שזה משהו שאני לא מצליח להגדיר במילים. חיבור למשהו שהוא מעלינו. לדברים שהם נשגבים מאיתנו. יותר טובים מהחומר שיש לנו פה. ספרות פנטזיה היא משהו שאפשר לראות בו משהו עם משמעות. זה אולי בידור ופנאי אבל זה מתחיל מאי-סיפוק ממה שיש פה בעולם".

יש קוסמים בירושלים

קנוחן, בן 33 משכונת גבעת שאול בירושלים, נולד בארץ, אבל גר בילדותו באורוגוואי, ואז חזר לארץ עם משפחתו שעברה תהליך של התקרבות לדת. הוא הוציא כבר ארבעה ספרים, שלושה מהם ספרי פנטזיה. האחרון שבהם נקרא "אדון המקרים", והוא מספר את סיפורו של שיילו, ילד אדום־שיער מירושלים, שיוצא למסע לעולם קסום של שדים, מלאכים ולחשים בבית הספר לאוריינים (סוג של קוסמים). שיילו צריך ללמוד להסתדר עם עולם חדש, חברים חדשים וחוקים חדשים, וגם עם הידיעה שהוא גלגול של דמות מיתולוגית שכולם מצפים ממנה לגדולות או מנסים להרוג אותה, למרות שלו עצמו אין שום מושג מה זה אומר.   

איך הגעת לדמות של שיילו?

"ההשראה לשם של שיילו הגיעה מהשם שילֹה, שהוא אחד מארבעת השמות של המשיח, וזה סיפור פנטזיה בהשראת הסיפור של המשיח – משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. הדמות, הצבעים והעלילה הגיעו משם".

לא ברור אם שיילו הוא יהודי או לא.

"הוא בן של משפחת דיפלומטים. השארתי את זה פתוח בכוונה, האמת. שכל אחד יבין מה שהוא רוצה".

כאמור, זהו ספר הפנטזיה השלישי של קנוחן, אחרי "אדון הטלקניזיס" 1 ו־2. בספר יש כמה רמזים לכך שהספרים בעצם מתרחשים באותו עולם, ובכל זאת, הספרים הקודמים מתרחשים בחוץ לארץ, ואילו הספר החדש מתרחש בירושלים.  

מאיפה הגיע השינוי הזה? למה הפעם הסיפור מתרחש בישראל?

"הרעיון הראשוני לכתוב ספר ישראלי הגיע מאחת הביקורות שקיבלתי על 'אדון הטלקניזיס 1'. מישהי כתבה שהיא אהבה את הסיפור, אבל הפריע לה שזה עוד סיפור אמריקאי, ואם אני סופר ישראלי, למה לא לכתוב סיפור ישראלי? באותו רגע רציתי לענות לה שסיפורים בישראל לא יכולים להיות מוצלחים, אבל המחשבה הזאת השתנתה אצלי עם הזמן. אני יודע שיש הרבה אנשים שחושבים כמו שחשבתי אז, והבנתי שזה צריך להשתנות".

לא לומוס, שונרא!

ברתותא, ניתאי, שונרא, אותות וניסים. אתם בוודאי מכירים את המילים האלה ממקורות חז"ליים, אבל אולי תופתעו לשמוע שהם מופיעים גם בספרו של קנוחן, בצורה טבעית לגמרי. כמו בקטע הבא:

"מכאן", הוביל ברתותא, ושיילו, שהתחיל לחזור לעצמו, קלט שהם עולים במדרגות חשוכות. "ובכן, אני רואה שאתה מבוהל", גיחך ברתותא. "האם קצת אור ירגיע אותך? נוּרא!" פס של אור זינק מראש מטהו והאיר מדרגות מקומרות במגדל ריק מאיש…

…"לידיעתך: זה לא כישוף, זה נס", אמר ברתותא.

(מתוך: אדון המקרים, עידן קנוחן, הוצאת דני ספרים)

השפה העברית מקבלת בספר הרבה מקום כחלק מהעלילה, והארמית משמשת כשפת הלחשים בעולם הפנטסטי שהמציא קנוחן.

מאין הגיעה ההשראה לשימוש בארמית כשפת הלחשים?

"ניסיתי לבנות מבנה לוגי לקסם. יש ספרים שבהם קסמים פשוט מתרחשים, ואני רציתי לבנות מערך לוגי שכולל את הבורא ואת בריאת העולם: הבורא ברא את העולם בדיבור, במילים בעברית, ולכן גם הקסמים יתרחשו בדיבור. חשבתי שהעברית היא רוחנית, וכשיוצרים משהו חומרי זה סוג של ירידה בדרגה. בעולם שאני יצרתי הירידה בדרגה מהעברית היא לארמית, כי בתחושה שלי הארמית היא הלבוש הקצת יותר גשמי של העברית".

בעולם שקנוחן בונה בספר "אדון המקרים", הסיפורים המכוננים לא נקראים מיתולוגיה, אלא אגדתולוגיה, והם מבוססים לא מעט על אגדות חז"ל, רעיונות קבליים וסיפורים מהגמרא. כשאני שואלת אותו על המדרש שמספר על כך שמלאכים לא מבינים ארמית, הוא מגלה לי שתהיה התייחסות לעניין בספרים הבאים, "אבל רק במרומז, בין השורות, ככה שמי שמכיר יבין, ומי שלא, פשוט יקרא את הסיפור".

יש משהו אמיץ בכותב מהמגזר החרדי שמכניס שדים, מלאכים ולחשים בארמית לתוך ספר פנטזיה.

"נכון. במהלך הכתיבה, כשסיפרתי לאנשים על מה אני כותב, תמיד שאלו אותי – אבל רגע, ביררת אם זה מותר? עד שאמרתי לאנשים שכן, ביררתי. כי אני ביררתי את זה עם עצמי, וחשבתי על זה לעומק. אז כן, יש בזה משהו נועז. ההשקפה שלנו היא שאסור להגשים את הדברים האלה – מלאכים, שדים וכו', ואנחנו לא יודעים מה הם בדיוק, כי הם שליחים של הקב"ה. כשאני מתאר אותם בספר, אני מסביר שיש להם אפשרות להיראות איך שאנחנו מדמיינים אותם במוח שלנו. שזה התרגום שלנו. המלאך נראה ככה לעינינו כי אנחנו מצליחים לראות אותו רק כך. יכול להיות שאילו הייתה לנו ראייה אחרת, היינו רואים אותו אחרת".

ולא פחדת מה יקרה כשהספר יֵצא, כשאנשים יקראו, מה יגידו?

"בהתחלה כן. אבל הספר הזה הוא ספר שאני מחובר אליו בצורה אחרת. בשני הספרים הקודמים הייתה לי גם מחשבה על שיווק ומכירה. אבל בספר הזה ממש הרגשתי שאני רוצה שהוא יהיה בעולם, ולא היה אכפת לי בכלל אם הוא יצליח כלכלית או לא. יותר אכפת לי שאנשים יקראו אותו".

למצוא את העומק

מה היית רוצה שאנשים יקבלו מהקריאה בספר?

"הייתי רוצה שהספר יהיה עבור נוער ואוהבי פנטזיה שני דברים: קודם כול, אני רוצה שיתייחסו לעברית ממקום קצת אחר. החלוקה של המילים בעברית לכל מיני חלקים שונים כחלק מהלוגיקה של הקסם, מאירה את העברית באור אחר מזה שאנחנו רגילים אליו. הדבר השני הוא שאני רוצה שהספר ייצור סוג של חיבור בין מה שאנחנו קוראים במדרשים ובגמרא ובין המשמעות שיש בסיפורים האלה. כי אני מאמין שלסיפורים בגמרא יש עומק יותר מאשר רק הסיפור עצמו, וכל קורא יגיע לעומק שהוא מתחבר אליו. ככה שלמי שפחות מכיר את עולם התורה, זה יכול להיות דווקא סוג של פתח".

באמת יש בספר כל מיני התייחסויות למושגים יהודיים. דברים כמו גוף ונשמה, מוסר, גלגולים. כמה היה חשוב לך להכניס את המושגים האלה לסיפור?

"היה לי חשוב שמי שמכיר יבין ויתחבר לנקודות האלה, אבל גם שמי שלא מכיר יתחבר מהמקום שלו. הכול נמצא ברמז, ואין שום דבר שכתבתי ישירות, ככה שזה משאיר לי אפשרות להכחיש. גם הקב"ה נקרא שם 'הבורא', ולא משנה מאיזה מגזר הוא… והכול בתוך עטיפה של המון אקשן ועלילה, כדי שיהיה גם מעניין וכיף לקריאה. שזה גם היה חשוב לי".

מה הייתה ההשראה שלך לכתוב ככה על מדרשים?

"יש ספר שנקרא 'חיות הקודש', שפתח לי את העיניים לאגדות ולמדרשים. הוא מסביר שם סיפורים מהגמרא וממדרשים בצורה עמוקה מאוד, שמתייחסת למשמעות שלהם ולא רק לסיפור עצמו. וזה מה שהייתי רוצה שהקוראים יקבלו מהספר. שימצאו עומק. הייתי רוצה גם לעשות לסיפורים של חז"ל קצת כמו שריק ריירדן עשה עם המיתולוגיה היוונית (בסדרת פרסי ג'קסון. א"ג)".

יש בספר גם הרבה חלקים שמזכירים את הספר הראשון בסדרת הארי פוטר, בעיקר בחלק הראשון של הספר.

"נכון. אני חושב שהארי פוטר זה ספר שמאוד השפיע עליי, כבר מ'אדון הטלקניזיס 1'. שם היה לי רעיון לעיירה סודית, והגיע גם הרעיון של בית ספר קסום. כאן ידעתי שבית ספר קסום זה הכיוון שאני רוצה להגיע אליו מראש, אבל ידעתי שאני צריך לתת לו את הגרסה המיוחדת שלי. בדיעבד אולי הייתי צריך להתחיל אחרת, אבל אני יכול כבר להגיד שהספר הבא כתוב לגמרי אחרת, ואין לו שום קשר להארי פוטר".  

דבר אחרון: הסוף השאיר אותי במתח. זה לא הוגן.

"טוב, הייתי חייב, בשביל העלילה של הספר השני. אני חושב שהוא יתקדם לכיוונים מאוד מפתיעים. שווה לחכות".  

כתבות נוספות

אולי יעניין אותך גם

מנוי משולב אותיות וילדים + פנימה עכשיו במחיר משתלם!