מִבְחָן בְּתוֹךְ מִבְחָן

לכבוד החג, סיפור קצר של חיים ולדר על התמודדות של ילדה עם קושי בלימודים. מה מפריע לבתיה? ואיך גילו את הפתרון?

שְׁמִי בַּתְיָה. אֲנִי בַּת 12 וּמִתְגּוֹרֶרֶת בְּחֵיפָה.

אֲנִי יַלְדָּה חַבְרוּתִית, נֶחְשֶׁבֶת לְתַלְמִידָה דֵּי טוֹבָה וְאֵין לִי שׁוּם בְּעָיוֹת מְיֻחָדוֹת, לֹא עִם הַחֲבֵרוֹת וְלֹא עִם הַמּוֹרוֹת.

הָאֱמֶת הִיא שֶׁפַּעַם חָשַׁבְתִּי שֶׁאֵין לִי מָה לְסַפֵּר לִ"ילָדִים מְסַפְּרִים עַל עַצְמָם", כִּי לֹא קָרָה לִי מַשֶּׁהוּ מַסְעִיר וְאֵין לִי שׁוּם הִתְמוֹדְדוּיוֹת מְיֻחָדוֹת, אֲבָל הִנֵּה, בַּסּוֹף גַּם זֶה הִגִּיעַ.

הַדָּבָר הַזֶּה לִוָּה אוֹתִי תָּמִיד, אֲבָל בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה הִתְגַּבֵּר, עַד שֶׁכְּבָר לֹא נִתָּן הָיָה לְהִתְעַלֵּם מִזֶּה.

לֹא אֲסַקְרֵן אֶתְכֶם יוֹתֵר מִדַּי, וּפָשׁוּט אֲסַפֵּר:

מֵאָז הִתְחַלְתִּי לִלְמֹד בְּבֵית הַסֵּפֶר הָיִיתִי מִתְעוֹרֶרֶת בַּבֹּקֶר בְּלִי שׁוּם בְּעָיוֹת, הוֹלֶכֶת בְּשִׂמְחָה, נֶהֱנֵית מִכָּל רֶגַע בַּכִּתָּה (אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁזֶּה נִשְׁמָע לָכֶם דִּמְיוֹנִי) וְחוֹזֶרֶת מְלֵאַת חֲוָיוֹת.

אֲבָל פַּעַם בְּכַמָּה זְמַן הָיִיתִי אוֹמֶרֶת לְאִמָּא שֶׁאֲנִי לֹא מַרְגִּישָׁה טוֹב וּצְרִיכָה לְהִשָּׁאֵר בַּבַּיִת.

מִכֵּיוָן שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי יָדְעָה שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת בֵּית הַסֵּפֶר (כְּבָר יָצָא לִי שֵׁם כָּזֶה בַּמִּשְׁפָּחָה…) הִיא הָיְתָה מַסְכִּימָה שֶׁאֶשָּׁאֵר וַאֲפִלּוּ מְנַחֶמֶת אוֹתִי עַל שֶׁאֲנִי נֶאֱלֶצֶת לְהַפְסִיד יוֹם לִמּוּדִים.

כָּכָה זֶה הָיָה בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁנִים, וְאַף אֶחָד לֹא עָשָׂה מִזֶּה עֵסֶק.

בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה הַבְּעָיָה הֶחְמִירָה. יוֹתֵר וְיוֹתֵר פְּעָמִים "לֹא הִרְגַּשְׁתִּי טוֹב" וּבִקַּשְׁתִּי לְהִשָּׁאֵר בַּבַּיִת. בַּתְּחִלָּה אִמִּי אִפְשְׁרָה לִי אֶת זֶה, אַךְ בְּשָׁלָב מְסֻיָּם הִיא אָמְרָה: "תִּרְאִי, בַּתְיָה, הַחִסּוּרִים שֶׁלָּךְ מַתְחִילִים לִהְיוֹת תְּכוּפִים יוֹתֵר. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיֵּשׁ לָךְ אֵיזוֹ בְּעָיָה בַּכִּתָּה? יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁקָּשֶׁה לָךְ לְסַפֵּר לִי?"

"מָה פִּתְאוֹם?" אָמַרְתִּי, "יֵשׁ לִי מִילְיוֹן חֲבֵרוֹת (מִתּוֹךְ 35 הַבָּנוֹת בַּכִּתָּה…) וַהֲכִי כֵּיף לִי בְּבֵית הַסֵּפֶר".

"אָז מָה הַסִּבָּה שֶׁאַתְּ נֶעְדֶּרֶת כָּל כָּךְ הַרְבֵּה?" שָׁאֲלָה אִמָּא.

"אֲנִי פָּשׁוּט לֹא מַרְגִּישָׁה טוֹב, אִמָּא. זֶה הַכֹּל, אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג".

"אִם יַלְדָּה שֶׁל אִמָּא לֹא מַרְגִּישָׁה טוֹב כָּל כָּךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים", קִמְּטָה אִמָּא אֶת מִצְחָה, "זֶה מַדְאִיג אֶת אִמָּא אֲפִלּוּ יוֹתֵר מִבְּעָיוֹת חֶבְרָתִיּוֹת, שֶׁאוֹתָן יֵשׁ לְכֻלָּם וְהֵן רַק נוֹתְנוֹת נִסָּיוֹן בַּחַיִּים. אָז עַכְשָׁו רַק הִדְאַגְתְּ אוֹתִי יוֹתֵר".

לִקְרַאת סִיּוּם הַשָּׁנָה הִתְבָּרְרָה הַתַּעֲלוּמָה.

***

הָיָה זֶה כְּשֶׁהַמְּחַנֶּכֶת פָּנְתָה לְאִמִּי וְהִתְלוֹנְנָה עַל חִסּוּרַי.

אִמִּי אָמְרָה לָהּ, "בְּרוּכָה הַבָּאָה! הִתְפַּלֵּאתִי שֶׁעַד עַכְשָׁו לֹא פְּנִיתֶם אֵלֵינוּ. אֲנִי בִּמְקוֹמְכֶן הָיִיתִי פּוֹנָה כְּבָר מִזְּמַן".

הַמְּחַנֶּכֶת הִתְנַצְּלָה וְשָׁאֲלָה: "יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה מֶתַח בַּבַּיִת שֶׁבִּגְלָלוֹ הִיא נִשְׁאֶרֶת הַרְבֵּה?"

אִמָּא אָמְרָה, "בָּרוּךְ ה', אֵין מֶתַח בַּבַּיִת, וְאִם הָיָה כָּזֶה, הִיא הָיְתָה בּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ וְלֹא מִתְעַקֶּשֶׁת לְהִשָּׁאֵר".

"מִנִּסְּיוֹנֵנוּ, זֶה לֹא בְּדִיּוּק כָּכָה", עָנְתָה הַמּוֹרָה. "לִפְעָמִים כְּשֶׁיֵּשׁ מֶתַח בַּבַּיִת, יְלָדִים רוֹצִים דַּוְקָא לְהִשָּׁאֵר, כִּי זֶה נוֹתֵן לָהֶם תְּחוּשָׁה שֶׁל שְׁלִיטָה, וּמַחְשָׁבָה שֶׁאִם יִהְיוּ בְּעָיוֹת – הֵם יוּכְלוּ לַעֲזֹר. לְמָשָׁל, אִם הַהוֹרִים רָבִים הַרְבֵּה בֵּינֵיהֶם, יֵשׁ יְלָדִים שֶׁלּוֹקְחִים אַחְרָיוּת עַל זֶה וְנִמְצָאִים בַּבַּיִת בְּתִקְוָה שֶׁהֵם יִשְׁמְרוּ עַל הַהוֹרִים שֶׁלֹּא יָרִיבוּ. כַּמּוּבָן שֶׁזֶּה מַשָּׂא כָּבֵד מִדַּי לְיֶלֶד אוֹ לְיַלְדָּה, אֲבָל רֹב הַהוֹרִים לֹא יוֹדְעִים עַל כָּךְ".

"אַתְּ יְכוֹלָה לִהְיוֹת רְגוּעָה", אָמְרָה אִמָּא שֶׁלִּי, "אֲנִי וּבַעֲלִי לֹא רָבִים כִּמְעַט, וְגַם כְּשֶׁיֵּשׁ בֵּינֵינוּ אִי־הַסְכָּמָה – אֲנַחְנוּ מִתְוַכְּחִים בְּצוּרָה מְכֻבֶּדֶת, כָּךְ שֶׁאֵין לָנוּ שׁוּם בְּעָיָה שֶׁהַיְּלָדִים יֵדְעוּ שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מַסְכִּימִים בְּכָל דָּבָר. אַדְּרַבָּה, זוֹ הִזְדַּמְּנוּת לְחַנֵּךְ אֶת הַיְּלָדִים שֶׁאֶפְשָׁר לֹא לְהַסְכִּים וַעֲדַיִן לְכַבֵּד מְאוֹד אֶת מִי שֶׁחוֹשֵׁב אַחֶרֶת מִמְּךָ. מְרִיבוֹת – אֵין בַּבַּיִת הַזֶּה. תִּהְיִי רְגוּעָה".

הַמְּחַנֶּכֶת הָיְתָה נְבוֹכָה מְאוֹד וְהִתְנַצְּלָה, אַךְ אִמִּי הָרְגִיעָה אוֹתָהּ וְאָמְרָה שֶׁהִיא דַּוְקָא מַעֲרִיכָה וּמְכַבֶּדֶת אֶת הַפְּנִיָּה הַזּוֹ, וְהִיא יוֹדַעַת שֶׁהַמְּחַנֶּכֶת לֹא הִתְכַּוְּנָה "לַחְפֹּר" בְּחַיֵּינוּ אֶלָּא רַק לְהִתְעַנְיֵן לְטוֹבַת הַיַּלְדָּה, כְּלוֹמַר אֲנִי.

***

אִמִּי וְהַמְּחַנֶּכֶת הֶחְלִיטוּ שֶׁהוֹרַי יִקְּחוּ אוֹתִי לִבְדִיקוֹת (מָה שֶׁכְּבָר עָשׂוּ בֶּעָבָר), וְאִם הַתּוֹצָאָה תִּהְיֶה שׁוּב שֶׁאֵין לִי מַשֶּׁהוּ מַשְׁמָעוּתִי – יִהְיֶה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַעֲקָב אַחַר הַדְּבָרִים וּלְנַסּוֹת לַעֲלוֹת עַל הַסִּבָּה שֶׁגּוֹרֶמֶת לִי לִפְעָמִים "לֹא לְהַרְגִּישׁ טוֹב".

הַשִּׂיחָה הַזּוֹ, כַּמּוּבָן, לֹא נַעַשְׂתָה בְּפָנַי. נוֹדַע לִי עָלֶיהָ רַק זְמַן רַב לְאַחַר מִכֵּן.

מֵהָרֶגַע שֶׁנּוֹצַר הַקֶּשֶׁר בֵּין הַמְּחַנֶּכֶת לְאִמִּי, הֲרֵי שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לְהִשָּׁאֵר בַּבַּיִת הֵן דִּבְּרוּ, וְתִתְפַּלְּאוּ – בְּתוֹךְ חֹדֶשׁ הֵן פָּתְרוּ אֶת הַתַּעֲלוּמָה.

הָיְתָה זוֹ הַמּוֹרָה שֶׁאָמְרָה לְאִמִּי: "תִּרְאִי, הֶחְלַטְתִּי לָלֶכֶת אָחוֹרָה וְלִבְדֹּק בְּאֵילוּ תַּאֲרִיכִים בַּתְיָה נֶעְדֶּרֶת. הִתְבָּרֵר שֶׁזֶּה כִּמְעַט תָּמִיד קוֹרֶה כְּשֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה מִבְחָן בִּכְתָב. וּבֶאֱמֶת, הִיא חֲסֵרָה בַּהֲמוֹן מִבְחָנִים, שֶׁאֶת רֻבָּם הִשְׁלַמְנוּ בְּעַל פֶּה וְאֶת חֶלְקָם בְּמִבְחָן חוֹזֵר".

הֵן הֶחְלִיטוּ לְחַכּוֹת לַמִּבְחָן הַקָּרוֹב וְלִרְאוֹת מָה יִקְרֶה.

וְאָכֵן, כַּמָּה יָמִים לְאַחַר מִכֵּן הוֹדִיעָה הַמְּחַנֶּכֶת כִּי מָחָר יֵעָרֵךְ "מִבְחַן פֶּתַע".

לַמָּחֳרָת הוֹדַעְתִּי לְאִמָּא שֶׁלִּי שֶׁ"אֲנִי לֹא מַרְגִּישָׁה טוֹב".

יוֹתֵר מִזֶּה הִיא כְּבָר לֹא הָיְתָה צְרִיכָה.

לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן, שָׁבוּעַ לְאַחַר מִכֵּן הָיָה שׁוּב מִבְחָן, וְשׁוּב "לֹא הִרְגַּשְׁתִּי טוֹב". אִמָּא וְהַמְּחַנֶּכֶת הֵבִינוּ שֶׁהֵן פִּעַנְחוּ אֶת הַתַּעֲלוּמָה.

***

הוֹרַי הִתְיַשְּׁבוּ וּבִקְּשׁוּ לְשׂוֹחֵחַ אִתִּי.

אָבִי פָּתַח וְאָמַר: "כְּבָר זְמַן רַב שָׁאַלְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ מַדּוּעַ אַתְּ מַחְסִירָה פְּעָמִים כֹּה רַבּוֹת לַמְרוֹת שֶׁמַּצָּבְךָ הַחֶבְרָתִי הוּא נִפְלָא וְאַתְּ גַּם מַקְשִׁיבָה בַּשִּׁעוּרִים וְאוֹהֶבֶת אֶת הַמּוֹרוֹת שֶׁלָּךְ. לָאַחֲרוֹנָה בָּדַקְנוּ אֶת זֶה וְהֵבַנּוּ שֶׁכְּכָל הַנִּרְאֶה, הַסִּבָּה הִיא שֶׁיֵּשׁ לְךָ חֶרְדַּת בְּחִינוֹת".

בַּחַיִּים לֹא שָׁמַעְתִּי עַל מֻשָּׂג כָּזֶה.

"חֶרְדַּת בְּחִינוֹת? מָה זֶה בִּכְלָל? רֶגַע, אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנִי הֶעֱמַדְתִּי פָּנִים כְּאִלּוּ אֲנִי חוֹלָה? זֶה מָה שֶׁאַתֶּם מַאֲשִׁימִים אוֹתִי בּוֹ?"

"מַמָּשׁ לֹא", אָמַר אַבָּא, "אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים לְךָ שֶׁלֹּא הִרְגַּשְׁתָּ טוֹב, וַאֲנַחְנוּ גַּם שְׂמֵחִים שֶׁעָלִינוּ עַל הַבְּעָיָה, וּבִכְלָל לֹא כּוֹעֲסִים עָלַיִךְ, כִּי אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁזּוֹ לֹא אַשְׁמָתֵךְ. אֲבָל חָשׁוּב שֶׁתֵּדְעִי, הַהַרְגָּשָׁה הַזּוֹ שֶׁלָּךְ הָיְתָה פְּסִיכוֹלוֹגִית, לֹא גּוּפָנִית. אַתְּ בֶּאֱמֶת הִרְגַּשְׁתְּ רַע, אֲבָל לֹא יָדַעְתְּ מָה הַסִּבָּה לְכָךְ, וְכָעֵת אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים, וְרוֹצִים לְסַיֵּעַ לָךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַחֲרָדָה הַזּוֹ".

כְּדֵי לְהוֹכִיחַ לִי שֶׁהֵם לֹא חוֹשְׁדִים בִּי שֶׁהִמְצֵאתִי אֶת הַהַרְגָּשָׁה הַלֹּא טוֹבָה, אָבִי הֵבִיא לִי סֵפֶר שֶׁרָכַשׁ בִּמְיֻחָד, הָעוֹסֵק בְּחֶרְדַּת בְּחִינוֹת. הֻפְתַּעְתִּי לְגַלּוֹת שֶׁיֵּשׁ יְלָדִים וּנְעָרִים וַאֲנָשִׁים רַבִּים שֶׁסּוֹבְלִים מִזֶּה, וְעוֹד יוֹתֵר הֻפְתַּעְתִּי לְגַלּוֹת בְּאוֹתוֹ סֵפֶר (שֶׁאֶת רֻבּוֹ לֹא הֵבַנְתִּי כִּי הוּא לִגְדוֹלִים) שֶׁהַחֲרָדָה הַזּוֹ בֶּאֱמֶת גּוֹרֶמֶת לְמֵחוֹשִׁים גּוּפָנִיִּים כְּמוֹ כְּאֵבֵי בֶּטֶן, בְּחִילוֹת וְחִוָּרוֹן, וְלִמְבֻגָּרִים גַּם לְלַחַץ בֶּחָזֶה (יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁפּוֹחֲדִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הֶתְקֵף לֵב בְּעִקְבוֹת כָּךְ, לַמְרוֹת שֶׁהֵם בְּרִיאִים לְגַמְרֵי).

אַבָּא הִסְבִּיר לִי שֶׁהַחֲרָדָה הַזּוֹ נוֹבַעַת מִפַּחַד לְהִכָּשֵׁל וּמִדְּאָגָה שֶׁהַכִּשָּׁלוֹן יִגְרֹם לְלַעַג וְלֹא לְהַעֲרָכָה, אֲבָל בְּעִקָּר עֶצֶם הָעֻבְדָּה שֶׁהָאָדָם מַרְגִּישׁ שֶׁמִּישֶׁהוּ בּוֹחֵן אוֹתוֹ לִפְעָמִים מַלְחִיצָה אוֹתוֹ וְגוֹרֶמֶת לוֹ לִתְחוּשָׁה רָעָה.

"אָז מָה עוֹשִׂים?" שָׁאַלְתִּי.

"יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁתִּצְטָרְכִי לְשׂוֹחֵחַ עִם פְּסִיכוֹלוֹגִית שֶׁתְּנַסֶּה לְסַיֵּעַ לָךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַמֶּתַח וְהַחֲרָדָה".

הִסְכַּמְתִּי, בִּמְיֻחָד לְאַחַר שֶׁהֵם הֶרְאוּ לִי כַּמָּה הַמְלָצוֹת עָלֶיהָ, שֶׁמֵּהֶן הֵבַנְתִּי כִּי מְדֻבָּר בַּפְּסִיכוֹלוֹגִית הֲכִי מְבֻקֶּשֶׁת וַהֲכִי מֻצְלַחַת בַּתְּחוּם הַזֶּה.

***

אֲנִי לֹא אֲשַׁעְמֵם אֶתְכֶם בְּתֵאוּר הַשִּׂיחוֹת הָרַבּוֹת שֶׁהָיוּ לִי אִתָּהּ, רַק אֲסַפֵּר עַל הַמִּפְגָּשׁ הָרִאשׁוֹן בֵּינֵינוּ. יוֹתֵר נָכוֹן, עַל חֲמֵשׁ הַדַּקּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁלּוֹ.

הִיא הִצִּיגָה אֶת עַצְמָהּ: "שְׁמִי עֵינַת, וְלִפְנֵי שֶׁאֲנַחְנוּ מַתְחִילוֹת לְדַבֵּר אֲנִי רוֹצָה שֶׁתָּעִיפִי מַבָּט מִסְּבִיבְךָ וְתַגִּידִי מָה אַתְּ רוֹאָה בַּחֶדֶר הַזֶּה".

הִבַּטְתִּי.

הָיוּ שָׁם שְׁתֵּי כֻּרְסָאוֹת, וְעַל הַקִּירוֹת הָיוּ הֲמוֹן תְּעוּדוֹת הַמְּעִידוֹת עַל הַכְשָׁרָתָהּ כִּפְסִיכוֹלוֹגִית וְכָל מִינֵי תְּאָרִים שֶׁצָּבְרָה. הִרְשֵׁיתִי לְעַצְמִי לִקְרֹא בְּקוֹל חֵלֶק מֵהַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים שָׁם, וּבַלֵּב שֶׁלִּי הִנַּחְתִּי שֶׁהִיא רוֹצָה לְהוֹכִיחַ לִי שֶׁהִיא מִקְצוֹעִית וְשֶׁיֵּשׁ לָהּ הַיֶּדַע הַדָּרוּשׁ כְּדֵי לַעֲזֹר לִי.

אַךְ מַהֵר מְאוֹד הִתְבָּרֵר לִי מָה הִיא רָצְתָה.

"אִם לֹא אִכְפַּת לְךָ, תִּגְּשִׁי בְּבַקָּשָׁה לַקִּיר שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַמִּכְתָּבָה שֶׁלִּי".

הָיָה שָׁם שֻׁלְחַן עָמוּס מְאוֹד בַּמִּסְמָכִים, וְגַם מָסַךְ מַחְשֵׁב וּמִקְלֶדֶת, כִּסֵּא מְנַהֲלִים רָחָב, וּמֵאֲחוֹרָה עַל הַקִּיר הָיוּ כָּל מִינֵי מִסְגְּרוֹת וּבְתוֹכָן דַּפִּים שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת מָה כָּתוּב בָּהֶם.

"אַתְּ יְכוֹלָה לַעֲקֹף אֶת הַשֻּׁלְחָן וְלִקְרֹא בָּהֶם", עוֹדְדָה אוֹתִי הַפְּסִיכוֹלוֹגִית.

חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי, "בֶּטַח אֵלֶּה מִכְתְּבֵי הַעֲרָכָה שֶׁל לָקוֹחוֹת שֶׁמּוֹדִים לָהּ שֶׁעָזְרָה לָהֶם".

נִגַּשְׁתִּי מִתּוֹךְ נִימוּס וְהִתְקָרַבְתִּי אֶל קִיר הַמִּכְתָּבִים, אַךְ מָה שֶׁרָאִיתִי שָׁם הִפְתִּיעַ אוֹתִי לַחֲלוּטִין.

הָיוּ שָׁם גַּם מִבְחָנִים וְגַם מִכְתָּבִים.

הַצִּיּוּנִים שֶׁל הַמִּבְחָנִים הָיוּ מַמָּשׁ גְּרוּעִים, וְהַמִּכְתָּבִים… גַּם הֵם הָיוּ מַמָּשׁ גְּרוּעִים.

"אָנוּ מִצְטַעֲרִים לְהוֹדִיעַ לָךְ שֶׁלֹּא הִתְקַבַּלְתְּ…"

"בְּחִינָה שֶׁל תּוֹצְאוֹת הַמִּבְחָנִים שֶׁלָּךְ מַעֲלָה כִּי אֵינֵךְ מַתְאִימָה לְלִמּוּדֵי פְּסִיכוֹלוֹגְיָה…"

"צַר לָנוּ לְהוֹדִיעַ לָךְ כִּי לֹא הִצְלַחְתְּ לִצְבֹּר אֶת סַךְ הַנְּקֻדּוֹת הַמִּינִימָלִי הַמְּאַפְשֵׁר לָךְ לְהַתְחִיל לִמּוּדֵי פְּסִיכוֹתֵרַפְּיָה, אָנוּ מְאַחֲלִים לָךְ הַצְלָחָה…"

אַגַּב, כָּל הַמִּכְתָּבִים אָמְנָם אִחֲלוּ הַצְלָחָה, אֲבָל הַתֹּכֶן שֶׁלָּהֶם הֵעִיד עַל דָּבָר אֶחָד: אִי־הַצְלָחָה אַחַת גְּדוֹלָה.

הָאֱמֶת, הִרְגַּשְׁתִּי מַמָּשׁ לֹא נָעִים. לֹא כָּל כָּךְ הֵבַנְתִּי מַדּוּעַ הִיא מַרְאָה לִי אֶת הַמִּכְתָּבִים הַמְּבִיכִים הָאֵלֶּה וְאֵיךְ בְּדִיּוּק זֶה יְשַׁכְנֵעַ אוֹתִי שֶׁלֹּא לְפַחֵד מִמִּבְחָנִים.

עֵינַת כְּאִלּוּ נִחֲשָׁה אֶת מַחְשְׁבוֹתַי וְאָמְרָה לִי:

"אַתְּ בֶּטַח שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמֵךְ מַדּוּעַ אֲנִי מַרְאָה לָךְ אֶת הַמִּכְתָּבִים, וְעוֹד יוֹתֵר – מַדּוּעַ אֲנִי תּוֹלָה אוֹתָם בַּמָּקוֹם הֲכִי בּוֹלֵט כָּאן בַּחֶדֶר.

"אַסְבִּיר לָךְ: אֲנִי נִכְשַׁלְתִּי עֶשֶׂר פְּעָמִים בַּקַּבָּלָה לְלִמּוּדֵי פְּסִיכוֹלוֹגְיָה. אֲבָל כָּל כִּשָּׁלוֹן קֵרֵב אוֹתִי לַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה לִלְמֹד וּלְהַצְלִיחַ. כְּשֶׁאֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת עַל זֶה, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהַכִּשְׁלוֹנוֹת הַלָּלוּ הָיוּ חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מֵהַהַצְלָחָה שֶׁלִּי. אֲנִי לֹא חוֹשֶׁבֶת שֶׁיָּכֹלְתִּי לְהַצְלִיחַ כָּל כָּךְ, אִם לֹא הָיִיתִי יוֹדַעַת מָה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת.

"אַחֲרֵי שֶׁרָאִית אֶת זֶה אֲנַחְנוּ נְשׂוֹחֵחַ, נִלְמַד לֹא לְפַחֵד מִכִּשָּׁלוֹן, נִלְמַד לְהַבִּיט בּוֹ מַמָּשׁ כְּעַל חֵלֶק מֵהַהַצְלָחָה, וּלְאַחַר מִכֵּן אֲלַמֵּד אוֹתָךְ אֵיךְ לִמְצֹא בְּעַצְמֵךְ אֶת הַכּוֹחוֹת הָאֲמִתִּיִּים שֶׁיֵּשׁ לָךְ וְאֵיךְ לִדְחוֹת אֶת הַחֲרָדוֹת שֶׁמַּחְלִישׁוֹת אוֹתָךְ כָּל כָּךְ גַּם גּוּפָנִית וְגַם נַפְשִׁית".

זוֹ הָיְתָה הַהַתְחָלָה, וְהַיּוֹם, לְאַחַר סִדְרַת שִׂיחוֹת, אֲנִי מִתְמוֹדֶדֶת יָפֶה מְאוֹד עִם חֶרְדַּת הַבְּחִינוֹת. אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁבְּרִיחָה מֵהִתְמוֹדְדוּת אַף פַּעַם אֵינָהּ פּוֹתֶרֶת אֶת הַבְּעָיָה אֶלָּא רַק מַחְרִיפָה אוֹתָהּ. אָז נָכוֹן, עֲדַיִן לֹא קַל לִי, אֲבָל דַּוְקָא בִּגְלַל זֶה אֲנִי יוֹתֵר חֲזָקָה. כְּשֵׁם שֶׁאָדָם הַמִּתְרַגֵּל לִסְחֹב מַשָּׂא כָּבֵד יִהְיֶה חָזָק יוֹתֵר מִמִּי שֶׁרָגִיל שֶׁאֲחֵרִים סוֹחֲבִים לוֹ, גַּם מִי שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַל קֹשִׁי נַפְשִׁי נַעֲשֶׂה חָזָק יוֹתֵר מִמִּי שֶׁאֵין לוֹ קֹשִׁי.

אִם גַּם לָכֶם יֵשׁ חֶרְדַּת בְּחִינוֹת, לְפָחוֹת פָּתַחְתִּי לָכֶם צֹהַר לְעוֹלָמָהּ שֶׁל יַלְדָּה שֶׁמִּתְמוֹדֶדֶת עִם חֲרָדָה כָּזוֹ, וַאֲנִי מַצִּיעָה לָכֶם לַעֲשׂוֹת הַכֹּל כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהִכָּנַע לָהּ.

זֶה הָיָה הַמִּבְחָן שֶׁלִּי, וּבְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא וּבִזְכוּת הוֹרַי וְהַמְּחַנֶּכֶת – עָבַרְתִּי אוֹתוֹ בְּהַצְלָחָה.

כתבות נוספות

בתים וחצרות / רחל היימן (כת"צ)

איך חיו האנשים שגרו כאן לפני מאות שנים? מה הם אכלו, מה הם לבשו, כמה הם היו דומים לנו וכמה שונים? מוזיאון חצר היישוב הישן מאפשר הצצה נדירה לחייהם של אנשי ירושלים העתיקה. רחל היימן יצאה לביקור במוזיאון, שהוא גם מסע בזמן, וחזרה עם תובנות מעניינות

תעלומת כלי המקדש

הם שימשו את בית המקדש בתפארתו, אך עם השנים נעלמו. יש שמועות רבות וסותרות באשר למקום הימצאם, ודורות של אנשים אחוזי חלומות חיפשו אחריהם, אך לשווא. ארון הברית, מנורת הזהב ושאר כלי המקדש, לאן הם נעלמו? כיצד קרה שאיש אינו יודע את מקום הימצאם? מה עלה בגורלם?

דרך העיניים שלה

מהו הרצף האוטיסטי? כיצד נראה העולם מעיניהם של ילדים עם אוטיזם? ואיך כדאי להתייחס לילדים אלו? רעות כהן בת ה־12 כאן כדי להכיר לכם את האוטיזם מיד ראשונה

בלשים בין הצללים

אם נבקש מכם לדמיין בלש או חוקר, סביר להניח שתחשבו על אדם שמסתובב עם זכוכית מגדלת, מתחבא ברחובות ופותר תעלומות. הרמנו טלפון לבלש ולחוקר אמיתיים וגילינו שהם עובדים קצת אחרת ממה שכולם חושבים. איזו תרמית הצליח לגלות החוקר הפרטי? איך נראים מעקבים? וכיצד הופכים לבלשים טובים?

מילים בחשכה

ילדים ומבוגרים רבים אוהבים לקרוא, להיסחף אחר דמויות ססגוניות לתוך הרפתקה מרתקת! אך מה עם העיוורים, שאינם יכולים לקרוא? האם יש דרך שבה הם יכולים בכל זאת להיסחף לעולמות שבתוך הספרים? כתבתנו יצאה לספרייה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות ראייה כדי לגלות איך מנגישים ספרים

אולי יעניין אותך גם

מנוי משולב אותיות וילדים + פנימה עכשיו במחיר משתלם!