נוסיף עוד קיסם למדורה

יש אצלנו ביישוב בית אחד שעשוי מעץ. כולו. מיותר לציין שמדי שנה בתקופה הזו בני הנוער עוברים לידו כשריר נוזל מפיהם, תוהים לעצמם אם אפשר לחטוף חדר ולברוח

איכשהו ל"ג בעומר חמק מתחת לרדאר של המשטרה.

בואו נודה על האמת, מדובר בחג של ונדליזם, לא פחות.

נתחיל מהמנהג הקדום ביותר הידוע בקרב בני הנוער בישראל – איסוף קרשים.

בל"ג בעומר שורפים מדי שנה כמות עצומה של עץ, ואתם מן הסתם יודעים שאין מספיק עצים שיספיקו לצמוח בשנה אחת, מה שאומר שצריך לאלתר. עד ליום שבו כולם אוספים ביחד קרשים, כל בני הנוער נמצאים בכוננות איסוף קרשים באופן פרטני. מה זה קרש אתם שואלים? כל דבר שיכול להיות קשור בצורה כלשהי לעץ או להזכיר עץ.

ארונות מטבח מעץ עם פורמייקה ודבק רעיל? הולך. מישהו פירק את הגדר הממוסמרת של הבית? מצוין. דלתות ישנות? מעולה. במו עיניי ראיתי סבים וסבתות קושרים את מקל ההליכה שלהם בשלשלאות ברזל אל ידיהם. מלחמה זו מלחמה.

מי שמביא את הזהב, הידוע יותר בשם "פלטה", ייחשב המנהיג. פלטות הן מצרך מבוקש במיוחד. ככל שהפלטה גדולה יותר, ככה קשה יותר להשיגה, ולכן מי שמביא אותה ראוי לתהילת עולם. הסטטיסטיקה מספרת שאחד מתוך אחד קבלני בנייה כמעט פשט רגל בעקבות ל"ג בעומר.

כשמגיע יום איסוף הקרשים, חיל ורעדה אוחזים בכל השכונה. כולם מאבטחים כל דבר שעשוי להיחשב בר־שריפה. בני הנוער הולכים בגאון ברחובות היישוב כשהם נושאים על כתפיהם בול עץ באורך כמה מטרים כאילו הם הולכים לנגח את שערי רומא. ביום הזה, כל עלה יבש נאסף, כל שיפוד מלוקט. על ילדים עם שמות של עצים נאסר לצאת מהבית.

יש אצלנו ביישוב בית אחד שעשוי מעץ. כולו. מיותר לציין שמדי שנה בני הנוער עוברים לידו כשריר נוזל מפיהם, תוהים לעצמם אם אפשר לחטוף חדר ולברוח.

כשתם הוונדליזם של איסוף הקרשים ופירוק תחנות האוטובוס, מגיע ל"ג בעומר. לא קל למצוא היום מקומות לקיום מדורות ולכן, כמו בחומה ומגדל, לעיתים צריך להכשיר את הקרקע לטובת העניין. כל שדה יבש הופך למוקד לעשרות מדורות, ובינינו, גם שדה לא יבש הוא אופציה.

בתי מגורים שטרם הושלמה בנייתם יהפכו לאתר עלייה לרגל ואכילת כנף. המטוס נוחת עוד חצי שעה? מצוין, אפשר להספיק על מסלול הנחיתה מדורה או שמונה.

בכל רחבי הארץ פזורות מדורות רבות עם עשן שחור שמיתמר אל על וקולות פצפוצים רמים של שידת הטלוויזיה של ההורים. תפוחי אדמה שרופים, ילדים מפויחים ומרשמלו בטעם אפר יחולקו להמון הצוהל. והוא צוהל ועוד איך. עד ארבע לפנות בוקר. ידוע שמצוות החג היא להשאיר ער את כל מי שגר ליד שטח פתוח.

ובבוקר יקומו כולם ליום חדש. מסריח מעשן. ריח חרוך יקדם את פניהם ואת אפיהם של כל מי שיעז לצאת החוצה מביתו. ובכל רחבי הארץ, בכל שטח שגודלו עולה על מטר רבוע, תהיה נקודה שחורה קטנה ומעשנת, זכר לחג הוונדליזם. שיהיה לכולם חג שמח ובוער!

כתבות נוספות

אולי יעניין אותך גם

מנוי משולב אותיות וילדים + פנימה עכשיו במחיר משתלם!