מי עומד מאחורי הרצונות, המחשבות והחלומות שלנו?

תת־מודע מכיל בעיקר דברים שלא נעים לנו איתם, למשל אם קרה לנו בחיים אירוע קשה שאנחנו מעדיפים לא לחשוב עליו, או שממש מתחשק לנו משהו אבל לא נעים לנו להכיר בזה
 לפעמים מתחשק לנו לעשות מעשה חסד מיוחד או לקיים איזו מצווה חשובה ואנחנו לא יודעים מאיפה זה בא לנו. גם כאן התשובה יכולה להיות שיש לנו חלק לא מודע בנפש והוא זה שדוחף אותנו לזה

כשהעורכות פנו אליי עם הרעיון לכתוב כתבה על תת־מודע, מיהרתי להסכים, אבל אחר כך קרה דבר מוזר: למרות שרציתי לכתוב את הכתבה, היא התמהמהה איזה זמן ולא ממש יצאה אל הפועל, בלי שהבנתי את הסיבה. בסוף, ברגע האחרון, משהו בתוכי הסכים לכתוב אותה, והנה אני כאן. 

למה בעצם לא הצלחתי לכתוב את הכתבה למרות שידעתי שאני רוצה לעשות זאת? האם גם לכם קורה לפעמים שאתם חושבים משהו אחד אבל מתנהגים בצורה אחרת? אם כן, אתם בטח מזדהים עם ההרגשה שיש לכם משהו שם בפנים שאתם לא מבינים אותו, שעושה מה שהוא רוצה ולא תמיד מספר לכם. כאילו אתם לא רק מה שאתם יודעים על עצמכם, אלא עוד דברים… יכול להיות?

זה בדיוק הנושא של הכתבה שלנו: הדברים שיש בנו, שאנחנו לא מכירים אותם ולא יודעים עליהם, ובכל זאת הם משפיעים עלינו, ולפעמים ממש מכתיבים לנו מה לעשות. כל התחום הזה נקרא תת־מודע, כלומר – מתחת למודע.

הקרחון שבתוכנו

מי שהתחיל לדבר על הרעיון הזה היה זיגמונד פרויד, רופא וחוקר יהודי שחי באוסטריה לפני יותר ממאה שנה. פרויד האמין שהבנת התת־מודע היא קריטית כדי לעזור לאנשים להיות יותר בשליטה על החיים שלהם, וקיווה לטפל באנשים דרך שיחות ארוכות וניתוח של מה שנמצא להם בתת־מודע. השיטה שלו נקראה פסיכו־אנליזה, כלומר ניתוח נפשי. ממש כמו ניתוח רפואי שבו פותחים את הגוף ומתבוננים מה יש בפנים, פרויד האמין שאפשר להתבונן לתוככי האזורים הנסתרים של הנפש ולגלות את התוכן שלהם, וכך לגלות מה גורם לנו להתנהג כמו שאנחנו מתנהגים.

המשל שפרויד נתן לתת־מודע הוא של קרחון שקוע במים. הרוב הגדול של הקרחון מוסתר בתוך המים, ורק חלק קטן מבצבץ החוצה. ככה גם בנפש שלנו – אנחנו מכירים אותה באופן חלקי מאוד, ואילו הרוב הגדול של התוכן שנמצא בנו – מחשבות, רעיונות, רצונות, זיכרונות – נסתר מאיתנו.

מאיפה מגיעים רעיונות לתת־מודע, ולמה הם שם? לפי פרויד, התת־מודע מכיל בעיקר דברים שלא נעים לנו איתם. למשל, אם קרה לנו בחיים אירוע שהיה קשה ואנחנו מעדיפים לא לחשוב עליו, או שממש מתחשק לנו משהו אבל לא נעים לנו להכיר בזה. זה כמו שקיבלת ציון לא טוב במבחן, ואתה מחביא אותו עמוק בתוך התיק ומנסה לשכוח ממנו. אתה לא חושב עליו, אבל משהו בפנים עדיין קצת עצוב או כועס בגלל זה. דברים מהסוג הזה נדחקים לתת־מודע ויושבים שם, כמו באיזה מרתף חשוך שדוחפים אליו חפצים שלא צריכים, והוא הולך וצובר עוד ועוד ערמות של דברים שאנחנו מעדיפים לא לגלות. 

אבל לפעמים הם כן עולים וצפים, ובזמנים לא בהכרח צפויים. למשל, פרויד האמין שכשאנחנו מתבלבלים במילים ואומרים בטעות משהו שלא התכוונו לומר – אולי בעצם זה לא לגמרי בטעות, אלא משהו שהתת־מודע "פלט" בלי שרצינו (נשמע מוזר? לפעמים זה קורה…). ומתי התת־מודע מרשה לעצמו באמת להופיע? בלילה! פרויד טען שבחלומות אנחנו רואים כל מיני דברים מוזרים שאולי מגיעים מהתת־מודע, שכאילו רוצה להגיד לנו משהו, אבל במהלך היום אנחנו מסרבים לשמוע אותו. בדרך כלל חלומות נראים מאוד מוזרים ולא מובנים, אבל יש אנשים שמתעסקים בניסיון לפענח מה החלום בא לומר לנו. לפעמים הם מצליחים (ולפעמים לא ממש…).

לא רק מרתף חשוך: מה חשב יונג?

אבל לא כולם חשבו שהתת־מודע הוא רק מרתף חשוך שמכיל דברים שאנחנו מדחיקים. הפסיכולוג קרל יוּנְג, שהיה תלמיד של פרויד, הציע הסתכלות אחרת: לדעתו, התת־מודע כולל גם דברים יפים, עמוקים, אפילו רוחניים. הוא האמין שיש חלק בתת־מודע שמשותף לכל בני־האדם – ״תת־מודע קולקטיבי״ (כלומר, שייך לכולם) – מעין מאגר נסתר של רעיונות, סמלים ודמויות שחוזרים אצל אנשים בכל העולם, גם בלי שהכירו זה את זה. למשל, דמות ה"גיבור", או ה"אם", מופיעה במיתוסים, בסיפורים ובחלומות של אנשים מתרבויות שונות. זה כמו שבכל סרט של גיבורי־על יש גיבור טוב (כמו ספיידרמן) ויש נבל מרושע (כמו הג'וקר). הדמויות האלה קיימות בסיפורים בכל העולם, אולי משום שהן קיימות גם בתת־מודע של כולנו.

הרעיון הזה, שהאדם מורכב גם מדברים שהוא לא מכיר, המשיך ללוות את הפסיכולוגים שחקרו את הנפש לאורך השנים. יש שראו בו גם משהו שמחליש את האדם במקום לחזק אותו. הרי אם מספרים לי שבעצם אני לא באמת מכיר את עצמי, והרבה מהדברים שאני עושה ביום־יום מגיעים ממקומות שאני לא מבין – זה די מערער את הביטחון העצמי ויכול לגרום לדכדוך, נכון? 

בשביל לתת מענה להרגשה הזו התפתחה הפסיכולוגיה החיובית, ששמה דגש על הדברים החיוביים של האדם ועל היכולת שלו להביא לשינוי מודע, מתוך כוונה ורצון, וגם להתגבר על התת־מודע. זה הוסיף הרבה תקווה.