רובי ריבלין כותב על אביו, יוסף יואל ריבלין
המורה הראשון והמשמעותי בחיי היה אבי ומורי, הפרופסור יוסף יואל ריבלין. אבא היה מורה, וגם כשהיה מנהל בית ספר, ואפילו לאחר שהפך לפרופסור ולמרצה באוניברסיטה, הוא ראה בעצמו קודם כול מורה. ממנו למדתי שאנשי החינוך הם חיל החלוץ של החברה.
השליחות של אבא כמורה התחילה כאשר לחם לביסוס ההוראה בעברית, ויחד עם דוד ילין היה מהמורים הראשונים ב"בית המדרש למורים העברי", שהפך לסמינר למורים שבשכונת בית הכרם, וכיום נקרא "המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין". לימים, בזמן מלחמת העולם הראשונה, גויס אבא בעל כורחו לצבא העות'מאני, ונכלא בדמשק. לאחר שחרורו נשאר להתגורר בדמשק, לימד בבית הספר העברי לבנות ובהמשך אף ניהל אותו.
אבא היה איש השפה והספרות הערבית, והפרויקט הגדול של חייו היה מפעל התרגומים מערבית ששימש כגשר בין היישוב היהודי בארץ ישראל למרחב הערבי שבתוכו הוא חי.
אבא, שעסק בערבית ספרותית ובמנהגים ומסורות של קהילות יהודי המזרח, עודד גם אותי במהלך לימודיי ללמוד ערבית, ותפיסת עולמו השפיעה על חיי.
אני חושב שתחושת הקִרבה הזו שהייתה לו, אבדה לנו, אבל זהו תהליך שניתן לתקן באמצעות ההוראה והחינוך. כבן וכתלמיד של אבא, אני חושב שהשפה יכולה למלא חלק משמעותי בהשבתו של רגש הקרבה הזה, הנחוץ לנו כל כך בימים אלה.
אני מבקש להודות למורים ולמורות בישראל באשר הם, הבונים גשרים, המנמיכים חומות, הפורצים דרך. אני מצדיע לכם על המסירות, על הנתינה ועל תיקון העולם שאתם מובילים יום יום.
ואתכם, הכתבים והעורכים בעיתון "אותיות וילדים", אני מברך שתמשיכו להעניק לילדים הצעירים חוויה חינוכית עשירה ומרתקת.
ראובן (רובי) ריבלין הוא נשיאה של מדינת ישראל
ציפי חוטובלי כותבת על הרב יהושע מגנס
הרב יהושע מגנס היה מחנך שלי בכיתות י"א–י"ב באולפנית תל אביב.
הרב מגנס, רב האולפנה, והרבנית מגנס, מנהלת האולפנה, היו הרוח החיה של האולפנית. זכיתי והרב מגנס היה מחנך במלוא מובן המילה. הדבר המרכזי שעמד בבסיס החינוך שלו היה שימת דגש על ההתקדמות הרוחנית ולא רק על הציונים. האולפנית הייתה מקום מאוד הישגי, ושיעורי מחשבת ישראל של הרב מגנס, שעליהם לא היה מבחן, היו שיעורים מאוד משמעותיים עבורי. כל היחס לתורה כנושא שהוא לא עוד נושא במערכת השעות, אלא המהות של החיים, ניטע במסגרת השיעורים.
הרב מגנס עורר בי השראה בשיעורי החינוך שלו, ביכולת לדבר על אתגרי החיים, וכמובן בקשר שנשמר לאורך כל השנים, כשאני כבר בחיים הפוליטיים. הוא בהחלט היה, יחד עם אשתו הרבנית מגנס, דמות מעוררת השראה בחיי.
ציפי חוטובלי היא שרת התפוצות וחברת כנסת מטעם מפלגת "הליכוד"
עליזה בלוך כותבת על ענת
בילדותי הייתי תלמידה טובה. הצלחתי בכל השיעורים, ובייחוד אהבתי לקרוא הרבה ספרים, שלהם אני חייבת את אהבתי לידע, את ההתמכרות לדמיון ואת עושר החוויות שצברתי.
עברו הרבה שנים עד שפגשתי את המורה שנתנה לי השראה. כבר הייתי אז מנהלת בית ספר, ואל משרדי נכנסה מורה ותיקה, שלימדה הרבה שנים בבית הספר השכן. כשסיפרה על עצמה נצצו עיניה, וכששאלתי אותה שאלות, היא השפילה מבט בענווה. "מה את מלמדת?" שאלתי אותה.
"אני מורה למתמטיקה, אבל הכי הרבה אני אוהבת ללמד ספרות", ענתה לי.
תגידו אתם – כמה מורים ומורות אתם מכירים שמלמדים גם מתמטיקה – עולם של דיוק ומספרים, וגם ספרות – עולם של דמויות, חלומות ודימויים?! כמורה למתמטיקה (זה היה המקצוע שבו התמחיתי אני) וכחובבת קריאה מילדות, הוקסמתי מהשילוב הזה, ומייד רציתי שהמורה תהיה חלק מצוות המורים שלי.
ענת הייתה נכנסת בכל בוקר לבית הספר עמוסה בשקיות המכילות הפתעות מעניינות. בשיעורים שלה היה נוצר מעין קסם, כאשר הייתה גורמת לתלמידים להיכנס לתוך תוכם של הסיפורים ולהפיח בהם חיים.
קירות כיתתה היו עמוסים ביצירות של תלמידים, שהיה בהם שילוב של יצירתיות ודמיון עם תובנות מעניינות על החיים. בכיתה של ענת קראו התלמידים מאמרים מדעיים ברמה של אוניברסיטה, כי היא ידעה להפוך כל מסר מורכב לברור, והיא תמיד הצליחה לחבר כל רעיון אל חייהם של תלמידיה. התלמידים של ענת ידעו לשאת הרצאות בפני קהל, אהבו להציג הצגות ותמיד היו הראשונים להתנדב ולתרום מעצמם לקהילה הסובבת אותם.
כזאת היא ענת – הופכת כל שיעור להרפתקה, יוצרת עניין מכל סיפור ומילה, קושרת את התלמידים לאמת הפנימית שלה. כילדה הייתי תלמידה טובה, אבל רק כשהכרתי את ענת הבנתי מה החמצתי בילדותי.
עליזה בלוך היא ראשת העיר בית שמש
מאת אור דמביץ כת"צית
