מבצע בר־מצווה / תמר מאיר, כתבת צעירה

בר־מצווה באוטובוס, קליפ מרגש עם מאות אלפי צפיות, וחגיגה במלונית הקורונה. שלוש דוגמאות מקוריות במיוחד של נערי בר־מצווה שהצליחו להפוך את אירוע הקורונה לחוויה
מבצע בר מצווה

בר־מצווה באוטובוס

משה דוד כהן הוא נהג אוטובוס מוכר בעיר ביתר עילית. כבר שלוש שנים הוא עובד בחברת "קווים". בתור חסיד חב"ד, הוא נוהג לערוך באוטובוס שלו "מבצעים" שונים בתחום היהדות כבר שנים; אבל מבצע כזה הוא אף פעם לא עשה. 

בימי הקורונה בנו, שניאור זלמן, הגיע לגיל 13. הם חששו מהסגר ולכן לא ארגנו מסיבה עם אולם, קייטרינג ומשתתפים רבים. כמה ימים לפני בר־המצווה למשה דוד עלה רעיון: לחגוג לשניאור זלמן בר־מצווה באוטובוס! 

"באותה תקופה היה מותר לערוך אירוע באולם רק עם 10 אנשים, אך באוטובוס מותר לי להכניס 30 אנשים", מסביר האב. "אנחנו משפחה ברוכת ילדים. בלילה הילדים הכינו בלונים וקישטו את האוטובוס בעצמם. הבאנו שתייה וכל מיני סוגי מאכלים – סגורים בלבד. הילד עלה לאוטובוס, כל המשפחה הגיעה, שרנו ניגונים, הוא אמר דבר תורה, ואז נסענו לחניון האוטובוסים כאילו האירוע הסתיים. אבל באמצע הדרך חיכו לו הילדים מהכיתה שלו. זו הייתה ההפתעה. הסתובבנו עם הכיתה שלו ועשינו חגיגה באוטובוס. מדי פעם עצרנו ליד עוד אורחים. הייתה בר־מצווה למהדרין – וגם לפי כל הכללים".

שניאור זלמן מספר: "היה מאוד מרגש. בהתחלה חשבתי שלא נצליח לחגוג בקורונה, ומאוד אהבתי את הרעיון לנסוע עם המשפחה באוטובוס. אמרתי דבר תורה בכיסא הנהג, שרנו ונהנינו. אבל אבא לא גילה לי את כל התוכנית. מה שקרה בהמשך היה הפתעה. ראיתי את הילדים מהכיתה אז עשיתי להם 'שלום', לא הבנתי למה הם עומדים בתחנה, ופתאום אני מגלה שאבא שלי עוצר והם עולים לאוטובוס. התרגשתי מאוד".

האב מספר על הווי הקורונה באוטובוס, ומתברר שחוץ מבר־מצווה קורים שם עוד הרבה דברים מעניינים: "אני עשיתי מהפכה בנושא הזה של יחסים בין הנהג לנוסעים בקורונה. מאז שהתיישבתי ליד ההגה עשיתי הכול כדי שאנשים ירגישו כפי שהייתי רוצה להרגיש בתור נוסע. אז כעת, בקורונה, במקום לצעוק על הנוסעים שישימו מסכה, יש לי חבילת מסכות ואני מציע לכולם בחינם. חוץ מזה אני אומר שיחות על פרשת השבוע, ומשתדל להגיד איזו בדיחה או דבר תורה קטן".

האיחול שלהם לסיום הוא פשוט: "שירבו שמחות בישראל ושנזכה לגאולה האמיתית והשלמה, בלי כל ההגבלות האלה".

בר מצווה באוטובוס

טעימות מכל הארץ 

אליה דנינו מבית שמש לא ידע עד לרגע האחרון מתי תתקיים בר־המצווה שלו. אלה היו הימים שלפני תחילת הסגר השני. המשפחה הקשיבה לחדשות, ותיאמה חגיגה קטנה בשטח פתוח, במגרש ספורט של בית ספר בעיר. יומיים לפני האירוע הם הוציאו הזמנה חדשה, ובה האירוע הוקדם ביממה. ערב הסגר התכנסו כמה עשרות אנשים, בריחוק חברתי, סביב שולחנות. הם לא דמיינו איזו תוכנית אומנותית מחכה להם.

למרות התחושה של אירוע קטן ומצומצם תחת הסגר, אליה הצליח לקחת אותם לטיול בכל רחבי הארץ היפה שלנו. מתברר ששנה לפני בר־המצווה הוא התחיל לצלם עם אבא שלו, טל, קליפ בר־מצווה יוצא דופן. יש הרבה שירים וסרטונים לבר־מצוות, אבל כאן כנראה מדובר על ליגה אחרת. שיר בר־המצווה הזה הפך לפופולרי באתרי החדשות וצבר מאות אלפי צפיות.

אליה הצליח להגיע עם אביו ליותר מ־80 (!) אתרים ברחבי הארץ, בכל אחד מהם שר מילים אחדות מתוך השיר "סדר העבודה" של ישי ריבו, וכך נולד הקליפ המלא, שבו הוא עובר בין צפת לעכו, בין מצדה למערת המכפלה, בין החרמון לכותל המערבי ועוד כל מיני אתרים ברחבי הארץ.

אליה: "אני מאוד אוהב את ישי ריבו והולך להופעות שלו. כשנה לפני בר־המצווה שמעתי את 'סדר העבודה' ומאוד התחברתי אליו. אבא שלי הציע משהו משוגע – תמיד יש לו רעיונות מקוריים – וכך הלכנו לכל המקומות המפורסמים בארץ, וחיברנו לזה את השיר. בכל יום שישי לקחנו חולצה לבנה חגיגית ויצאנו לדרך. אבא חילק את הארץ לאזורים. בכל שבוע נסענו לאזור אחר. היו מקומות שנסענו דרך ארוכה עד אליהם ואז גילינו שהם סגורים בגלל הקורונה, כמו מוזיאון ישראל בירושלים.

"זו חוויה שאני מבין שלא תחזור, זה זיכרון יפה להרבה שנים קדימה. ההתרגשות שהקליפ מעלה באנשים מאוד משמחת אותי. בעיקר בתקופת הקורונה זה מזכיר להם את הימים שבהם יכולנו לצאת לטייל בארץ ולראות אנשים בחוץ".

מה היו המקומות הכי יפים?

"קודם כול מערת המכפלה. אבא סיפר לי כמה מדרשים על המערה, על אדם וחווה, אברהם ושרה ואפילו על הראש של עֵשָו.

"גם החרמון היה מקסים. זאת הייתה הפעם הראשונה שלי בחרמון, והקדשנו לזה יום שלם של נסיעות. והיה גם 'מעיין הנערים' ביישוב נריה. לקחנו לשם חולצה נוספת כי תכנַנו שאקפוץ למים תוך כדי צילום, וכך היה".

מה קיבלת מהמסע הזה?

"זכיתי להכיר את ארץ ישראל מקרוב וגם להראות חיבור של ארץ ישראל והתורה. בכל מקום כזה שרתי מילים קדושות. ובסוף, ממש לפני הכניסה לסגר, הראינו את הקליפ. התאכזבתי שיהיה אירוע קטן, בלי הרבה חברים, אבל הקליפ היה נחמה לי וגם לאורחים".

בר־מצווה במלונית קורונה

משפחת בן שושן התכוננה רבות לבר־המצווה של הבן הבכור, יונתן. "הוא הבכור מבין חמישה ילדים, אחריו יש ארבע בנות. חיכינו לאירוע בכיליון עיניים", מספרת האם. "תכננו לעשות מסיבה גדולה עם מאות מוזמנים במלון 'רמדה' בירושלים, אבל בורא עולם החליט אחרת. בגל הראשון הכול בוטל. הבנו שלא יהיה אולם, ונחגוג בבית. הזמנו שף וצלם, עם קצת בני משפחה וחברים. האירוע תוכנן ליום חמישי. ביום שני בעלי חזר הביתה עם בחילה, צמרמורת וחום. הוא נרדם, אבל אני לא נרדמתי כל הלילה… הבנתי שזה כנראה קורונה. למחרת בבוקר עשינו בדיקה, והוא יצא חיובי. למחרת גם אני התחלתי לפתח תסמינים".

אנשי מד"א הגיעו אל הבית, וכל בני המשפחה קיבלו תשובה חיובית. "היינו צריכים לבטל את האירוע, וגם גרמנו לאנשים להיכנס לבידוד. לפני האירוע שמרנו מאוד על הכללים – לא הלכנו לחברים, הילדים לא הזמינו חברים, כמובן שהיינו רק עם מסכות, ובכל זאת נדבקנו".

וכך יצא שביום בר־המצווה, הורי החתן סבלו מתסמינים קשים, בעוד החתן עצמו ואחיו סבלו מתסמינים קלים כמו חום וכאבי ראש. הם התאמצו לערוך בבית סעודה קטנה. "הבן שלנו התנהג בגבורה. הוא הבין שזה ניסיון".

העירייה הפצירה בהם להתפנות יחד למלונית, והם הסכימו. כך הגיעו לפני שבת למלונית, בלי לדעת איזו חגיגת בר־מצווה תחכה להם שם.

"יונתן תרגל את קריאת התורה כבר חצי שנה. אילו היינו נשארים בבית, לא היה לנו מניין והוא לא היה יכול לעלות לתורה ולקרוא. והנה במלון הייתה הזדמנות לעלות לתורה. בליל שבת הייתה סעודה ממש חגיגית. אנשים רקדו לו באמצע חדר האוכל, אנשים שלא מכירים אותנו עשו שמח, היו רגעים שמאה אנשים רקדו לו, עשו לו מעגלים, הרימו אותו על הכתפיים. בשבת בבוקר עשינו קידוש עם האנשים שם, שכבר התחלנו להכיר, והוא עלה לתורה והצליח לקרוא ברוך ה' יפה מאוד".

זה לא היה מוזר לחגוג עם אנשים שאתם לא מכירים?

"בהחלט. המשפחה והחברים שלנו ניסו לעזור מבחוץ כמה שאפשר, שלחו לנו אוכל ופינוקים. אומנם זו חגיגה עם אנשים זרים – אבל חגיגה. עם הזמן הם כבר לא היו כל כך זרים. הם התחברו אלינו, ושמחו להשתתף בכזאת שמחה. היה שם במלון הקורונה גם הרב ועקנין מהיישוב אדם, שעשה סיום מסכת במוצאי שבת עם מלווה מלכה, אז הצטרפנו גם לחגיגה הזו עם חתן בר־המצווה. כל הזמן הזה בעלי ואני היינו חולים ומותשים, בעלי קודח מחום, אבל הילדים היו בסדר רוב הזמן".

המשפחה יצאה הביתה, להתאושש ולעכל את מה שעבר עליהם. "כעבור חודש שכרנו אולם קטן ועשינו אירוע של כמה עשרות אנשים קרובים. זה היה פיצוי מושלם לכל מה שחווינו. היום אנחנו בריאים ושלמים, בלי תסמינים ותופעות לוואי, כך שהאירוע הזה היה גם מסיבת הודיה של כולנו".

בת מצווה בקורונה

מזל טוב!
חגגת בת־מצווה בימי הקורונה?
נשמח לשמוע ממך על החוויה הלא שגרתית ואולי נפרסמה כאן בכתבה מיוחדת. 
נוסף על תיאור החוויה במספר שורות, אנא צייני שם ושם משפחה, מקום מגורים, וצרפי תמונה מבת־המצווה. 
יש לשלוח לכתובת: [email protected] ולציין בכותרת המייל: בת־מצווה קורונה. 

כתבות נוספות

רק ליום אחד נחליף בכיסאות

הזמר עוזי חיטמן ז"ל ביקש להתחלף ליום אחד עם ראש העיר. ואתם?לכבוד פורים ביקשנו מהכתבים הצעירים שלנו להפליג על כנפי הדמיון ולספר עם מי היו חולמים להתחלף רק ליום אחד ולא יותר

תורמים ונהנים: לתת זה בעצם לקבל

מתנות לאביונים היא מצווה שמזכירה לכולנו את פורים, אבל מתברר שיש מי שעבורו המצווה הזו רלוונטית במשך כל השנה. קבוצת נערים בני 14 החליטה לתרום מעט מזון לנזקקים והיוזמה הפרטית שלהם הפכה לעמותה משגשגת עם סניפים בכל הארץ בה כולם פועלים בהתנדבותומתפללים שהעמותה שלהם תיסגר.
הרפתקה בשבילים

ארוחה מפתיעה

"לי אין אוכל, אבל הסתכלו סביבכם, יש פה כל כך הרבה מה לאכול, כל מה שאתם צריכים הוא ללקט!" אמר איציק. הילדים הסתכלו סביב, מבולבלים. הם לא ראו אוכל, רק שיחים וכמה צמחים לא מזוהים
אבירי הזמן

איך נקלענו להתקפה של מטוסים מצריים?

דניאל בן ה־12, שכנתו מאיה והילדה הקוסמת קרן־אור עוברים לממד אחר בעקבות ניקו וסבא שייקה, דרך תמונה בחנות צילום. הם מגיעים לתל אביב ביום ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, ומחפשים את סבא שייקה שנעלם. בינתיים קרן־אור חושדת שהציפורים שעומדות בלי לזוז אינן אמיתיות, אלא מעין רובוטים שבתוכם אבן־זמן, והיא מנסה ללכוד ציפור אחת.
הצמד ברדק

ברדק: באים לעשות שמח

האחד במאי ומפיק, השני שחקן מוכשר, ושניהם חרדים שקורעים יחד את הרשת. הכירו את הצמד שיעשה לכם את אדר קצת יותר שמח, מני וקשטוק ואפי סקקובסקי, או בשמם המוכר יותר: ברדק!

אולי יעניין אותך גם

מנוי משולב אותיות וילדים + פנימה עכשיו במחיר משתלם!