שָׁלוֹם חֲבֵרִים!
כְּבָר כִּמְעַט שָׁנָה וָחֵצִי אֲנַחְנוּ נִפְגָּשִׁים כָּאן בְּכָל גִּלָּיוֹן. אַתֶּם כְּבָר יוֹדְעִים עָלַי וְעַל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי הַרְבֵּה דְּבָרִים. גַּם אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁגָּדַלְתִּי וְהִתְבַּגַּרְתִּי וְלָמַדְתִּי הָמוֹן בַּתְּקוּפָה הַזּוֹ: עַל הַכְנָסוֹת וְהוֹצָאוֹת, עַל נִהוּל כֶּסֶף – שֶׁנִּקְרָא גַּם “תַּקְצִיב”, עַל אֵיךְ לְהַרְוִיחַ כֶּסֶף וְעַל מָה לְהוֹצִיא אוֹתוֹ, עַל בְּחִירוֹת שֶׁלָּנוּ שֶׁקְּשׁוּרוֹת לְכֶסֶף כְּמוֹ סִדְרֵי עֲדִיפוּיוֹת, עַל נְכָסִים, עַל חוֹבוֹת וְעוֹד הַרְבֵּה דְּבָרִים.
עַכְשָׁו אֲנִי עוֹמֵד לְהִפָּרֵד מִכֶּם, וּבָטוּחַ שֶׁאֶת כָּל מָה שֶׁלָּמַדְנוּ נוּכַל לָקַחַת אִתָּנוּ כְּצֵידָה לַדֶּרֶךְ לְהֶמְשֵׁךְ הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ. חָשַׁבְתִּי שֶׁאַחֲרֵי שֶׁלָּמַדְנוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה עַל כֶּסֶף, חָשׁוּב שֶׁנִּזְכֹּר מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב: אִמָּא שֶׁלִּי אוֹמֶרֶת הַרְבֵּה פְּעָמִים שֶׁ”כֶּסֶף זֶה רַק אֶמְצָעִי”.
כְּשֶׁהָיִיתִי צָעִיר יוֹתֵר חָשַׁבְתִּי שֶׁהִיא מִתְכַּוֶּנֶת לְמַשֶּׁהוּ שֶׁקָּשׁוּר לָאֶמְצַע, לַמֶּרְכָּז, וְלֹא הֵבַנְתִּי לְמָה הִיא מִתְכַּוֶּנֶת. אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי מֵבִין בְּהֶחְלֵט: אֶמְצָעִי זֶה הַדֶּרֶךְ לְהַגִּיעַ לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר חָשׁוּב יוֹתֵר, לַמַּטָּרָה.
לְמָשָׁל: קְרָשִׁים וּבְרָגִים הֵם אֶמְצָעִים כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְתוֹצָר – שֻׁלְחָן אוֹ מַדָּף אוֹ כָּל יְצִירָה אַחֶרֶת מֵעֵץ. גִּיטָרָה הִיא אֶמְצָעִי לְהַגִּיעַ לְמוּזִיקָה טוֹבָה וּמְשַׂמַּחַת. יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בְּגִיטָרָה אוֹ בִּקְרָשִׁים בִּגְלַל הַהֲנָאָה מֵהַדֶּרֶךְ, הֵם אוֹהֲבִים לְנַגֵּן אוֹ לְנַגֵּר וְלֹא מַמָּשׁ חֲשׁוּבָה לָהֶם הַתּוֹצָאָה. גַּם אֵצֶל אֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה, הַכְּלִי הוּא רַק דֶּרֶךְ לְהַגִּיעַ לַמַּטָּרָה, וְהַמַּטָּרָה אֶצְלָם הִיא הַיְּצִירָה, הָאִמּוּן וּתְחוּשַׁת הַהַצְלָחָה.
כָּךְ גַּם לְגַבֵּי כֶּסֶף. הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ מְלֵאִים בְּעִסּוּק בְּכֶסֶף. כְּכָל שֶׁנִּגְדַּל עוֹד וָעוֹד, הַכֶּסֶף יִהְיֶה נוֹכֵחַ יוֹתֵר בְּחַיֵּינוּ. אֲבָל חָשׁוּב מְאוֹד מְאוֹד שֶׁנִּזְכֹּר תָּמִיד שֶׁהַכֶּסֶף הוּא רַק אֶמְצָעִי, הוּא רַק הַדֶּרֶךְ שֶׁלָּנוּ לְהַשִּׂיג אֶת מָה שֶׁחָשׁוּב לָנוּ. אָסוּר לָנוּ בְּשׁוּם אֹפֶן לָתֵת לְעַצְמֵנוּ לְהַגִּיעַ לְמַצָּב שֶׁבּוֹ הַכֶּסֶף הוֹפֵךְ לִהְיוֹת הַמַּטָּרָה וְהַתַּכְלִית עַצְמָהּ.
בֵּין פּוּרִים לְפֶסַח, בִּתְקוּפַת הַלְּמִידָה מֵרָחוֹק, הַמּוֹרֶה שֶׁלָּנוּ שָׁלַח מְשִׂימַת כְּתִיבָה כָּזֹאת:
“בִּתְקוּפָה זוֹ שֶׁבָּהּ הַרְבֵּה מֵהַהוֹרִים לֹא עוֹבְדִים, שַׁאֲלוּ אֶת הַהוֹרִים שֶׁלָּכֶם אֵילוּ חֲלָקִים בָּעֲבוֹדָה שֶׁלָּהֶם הֵם הָיוּ עוֹשִׂים בְּשִׂמְחָה גַּם אִם לֹא הָיוּ מְשַׁלְּמִים לָהֶם. בְּנוֹסָף, כִּתְבוּ מָה אַתֶּם הֱיִיתֶם עוֹשִׂים גַּם בְּלִי שׁוּם תְּמוּרָה כַּסְפִּית”.
זוֹ שְׁאֵלָה חֲשׁוּבָה שֶׁכְּדַאי לְכָל אֶחָד לִשְׁאֹל אֶת עַצְמוֹ מִדֵּי פַּעַם, וּלְנַסּוֹת לְהַגִּיעַ לְאַט לְאַט לְמַצָּב שֶׁבּוֹ אֲנַחְנוּ עוֹבְדִים וּמַרְוִיחִים מִמָּה שֶׁבֶּאֱמֶת כֵּיף לָנוּ לַעֲשׂוֹת.
אָז לִקְרַאת פְּרֵדָה, אֲנִי מַעֲבִיר לָכֶם אֶת הַשְּׁאֵלָה הַזּוֹ. חִשְׁבוּ עָלֶיהָ, עֲנוּ בְּעַצְמְכֶם וְשַׁאֲלוּ גַּם אֶת הַהוֹרִים שֶׁלָּכֶם, בֶּטַח יֵצְאוּ לָכֶם תְּשׁוּבוֹת מְעַנְיְנוֹת וְתוֹבָנוֹת נֶהֱדָרוֹת לַחַיִּים.
בְּהַצְלָחָה וּלְהִתְרָאוֹת!
