שווה בשווה

שירה ישר נעמדה בעצבנות: "אבל זה לא 'פר! לינון יש יותר!" "אבל שמנו לכל אחד אותה כמות", אימא ניסתה להרגיע אותה. אבל זה לא עזר… שירה החליטה לבדוק את העניין בצורה מסודרת.
יומנו של ינון שקדי מרק

כל ערב שבת קורה אותו דבר… ואני מתכוון כמובן לעניין המרק, או ליתר דיוק – שקדי המרק.
אימא תמיד אומרת לא לשים במרק יותר מדי שקדים, וזה באמת מה שאנחנו עושים. חוץ משירה כמובן.
היא לא יודעת מה הכוונה "יותר מדי". לדעתה היא לא שמה מספיק…

שירה עם קערה מלאה שקדי מרק (ממש הר גבוה), ינון מבואס מנסה לשפוך מהשקית למרק שלו אבל היא ריקה. שירה: "איזה מסכנים אנחנו… לך לא נשאר, ואני קיבלתי ממש קצת"

לא משנה כמה שקדים שירה לוקחת – היא תמיד בוכה שזה מעט מדי.

ערב שבת
לאימא ואבא נמאס, והם החליטו להקציב מראש לכל אחד כמות שווה של שקדים. אימא חילקה את השקדים לארבע קערות, ובכל קערה שמה ארבע כפות גדושות של שקדי מרק.
"בתיאבון!" היא אמרה כשהגישה את הקערות לשולחן, "לכל אחד יש קערה פרטית של שקדי מרק עם השם שלו וזהו".
שירה ישר נעמדה בעצבנות: "אבל זה לא 'פר! לינון יש יותר!"
"אבל שמנו לכל אחד אותה כמות", אימא ניסתה להרגיע אותה. אבל זה לא עזר… שירה החליטה לבדוק את העניין בצורה מסודרת.

"שירה, אולי תפסיקי כבר לספור את השקדים שלי! אני רוצה לשים אותם במרק!" אמרתי לה.
"מאתיים שישים ו… אוף! ינון! בלבלת אותי! עכשיו אני צריכה להתחיל הכול מההתחלה!"
כבר איבדתי את הסבלנות, הלכתי למטבח, וידאתי ששירה לא מסתכלת ולקחתי מהשקית שבארון חופן שקדי מרק. חזרתי לשולחן ושמתי לי בקערה.
למזלי הצלחתי לסיים את המרק בלי שהיא שמה לב.
כולנו כבר סיימנו את המרק, וגם את הדגים, שרנו זמירות, אבא אמר דבר תורה – ושירה עדיין הייתה מרוכזת בספירה שלה.
אחרי שבירכנו ופינינו את הכלים, סוף סוף היא סיימה.
"ידעתי! לינון יש שלושה יותר ממני! לי יש 734 ולו יש 737!"
"בסדר", אימא ענתה לה מהספה, חצי ישנה, "קחי עוד שלושה מהארון".
ברוך ה', היא נרגעה.

שבת בבוקר

אחרי שחזרנו מהתפילה ועשינו קידוש, התיישבנו לסעודת שבת. אבא בירך על החלות והתחלנו להגיש את האוכל לשולחן.
ואז שירה שוב התלוננה. האמת, לא האמנתי שזה יגיע לרמה הזאת.

מכיוון שהפירורים נדבקו אחד לשני, היה ממש קשה לספור אותם, ושירה התייאשה די מהר.
מזל שהפעם אימא לא הכינה לסעודה אורז…

כתבות נוספות

רק ליום אחד נחליף בכיסאות

הזמר עוזי חיטמן ז"ל ביקש להתחלף ליום אחד עם ראש העיר. ואתם?לכבוד פורים ביקשנו מהכתבים הצעירים שלנו להפליג על כנפי הדמיון ולספר עם מי היו חולמים להתחלף רק ליום אחד ולא יותר

תורמים ונהנים: לתת זה בעצם לקבל

מתנות לאביונים היא מצווה שמזכירה לכולנו את פורים, אבל מתברר שיש מי שעבורו המצווה הזו רלוונטית במשך כל השנה. קבוצת נערים בני 14 החליטה לתרום מעט מזון לנזקקים והיוזמה הפרטית שלהם הפכה לעמותה משגשגת עם סניפים בכל הארץ בה כולם פועלים בהתנדבותומתפללים שהעמותה שלהם תיסגר.
הרפתקה בשבילים

ארוחה מפתיעה

"לי אין אוכל, אבל הסתכלו סביבכם, יש פה כל כך הרבה מה לאכול, כל מה שאתם צריכים הוא ללקט!" אמר איציק. הילדים הסתכלו סביב, מבולבלים. הם לא ראו אוכל, רק שיחים וכמה צמחים לא מזוהים
אבירי הזמן

איך נקלענו להתקפה של מטוסים מצריים?

דניאל בן ה־12, שכנתו מאיה והילדה הקוסמת קרן־אור עוברים לממד אחר בעקבות ניקו וסבא שייקה, דרך תמונה בחנות צילום. הם מגיעים לתל אביב ביום ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, ומחפשים את סבא שייקה שנעלם. בינתיים קרן־אור חושדת שהציפורים שעומדות בלי לזוז אינן אמיתיות, אלא מעין רובוטים שבתוכם אבן־זמן, והיא מנסה ללכוד ציפור אחת.
הצמד ברדק

ברדק: באים לעשות שמח

האחד במאי ומפיק, השני שחקן מוכשר, ושניהם חרדים שקורעים יחד את הרשת. הכירו את הצמד שיעשה לכם את אדר קצת יותר שמח, מני וקשטוק ואפי סקקובסקי, או בשמם המוכר יותר: ברדק!

אולי יעניין אותך גם

מנוי משולב אותיות וילדים + פנימה עכשיו במחיר משתלם!