שווה בשווה

שירה ישר נעמדה בעצבנות: "אבל זה לא 'פר! לינון יש יותר!" "אבל שמנו לכל אחד אותה כמות", אימא ניסתה להרגיע אותה. אבל זה לא עזר… שירה החליטה לבדוק את העניין בצורה מסודרת.
יומנו של ינון שקדי מרק

כל ערב שבת קורה אותו דבר… ואני מתכוון כמובן לעניין המרק, או ליתר דיוק – שקדי המרק.
אימא תמיד אומרת לא לשים במרק יותר מדי שקדים, וזה באמת מה שאנחנו עושים. חוץ משירה כמובן.
היא לא יודעת מה הכוונה "יותר מדי". לדעתה היא לא שמה מספיק…

שירה עם קערה מלאה שקדי מרק (ממש הר גבוה), ינון מבואס מנסה לשפוך מהשקית למרק שלו אבל היא ריקה. שירה: "איזה מסכנים אנחנו… לך לא נשאר, ואני קיבלתי ממש קצת"

לא משנה כמה שקדים שירה לוקחת – היא תמיד בוכה שזה מעט מדי.

ערב שבת
לאימא ואבא נמאס, והם החליטו להקציב מראש לכל אחד כמות שווה של שקדים. אימא חילקה את השקדים לארבע קערות, ובכל קערה שמה ארבע כפות גדושות של שקדי מרק.
"בתיאבון!" היא אמרה כשהגישה את הקערות לשולחן, "לכל אחד יש קערה פרטית של שקדי מרק עם השם שלו וזהו".
שירה ישר נעמדה בעצבנות: "אבל זה לא 'פר! לינון יש יותר!"
"אבל שמנו לכל אחד אותה כמות", אימא ניסתה להרגיע אותה. אבל זה לא עזר… שירה החליטה לבדוק את העניין בצורה מסודרת.

"שירה, אולי תפסיקי כבר לספור את השקדים שלי! אני רוצה לשים אותם במרק!" אמרתי לה.
"מאתיים שישים ו… אוף! ינון! בלבלת אותי! עכשיו אני צריכה להתחיל הכול מההתחלה!"
כבר איבדתי את הסבלנות, הלכתי למטבח, וידאתי ששירה לא מסתכלת ולקחתי מהשקית שבארון חופן שקדי מרק. חזרתי לשולחן ושמתי לי בקערה.
למזלי הצלחתי לסיים את המרק בלי שהיא שמה לב.
כולנו כבר סיימנו את המרק, וגם את הדגים, שרנו זמירות, אבא אמר דבר תורה – ושירה עדיין הייתה מרוכזת בספירה שלה.
אחרי שבירכנו ופינינו את הכלים, סוף סוף היא סיימה.
"ידעתי! לינון יש שלושה יותר ממני! לי יש 734 ולו יש 737!"
"בסדר", אימא ענתה לה מהספה, חצי ישנה, "קחי עוד שלושה מהארון".
ברוך ה', היא נרגעה.

שבת בבוקר

אחרי שחזרנו מהתפילה ועשינו קידוש, התיישבנו לסעודת שבת. אבא בירך על החלות והתחלנו להגיש את האוכל לשולחן.
ואז שירה שוב התלוננה. האמת, לא האמנתי שזה יגיע לרמה הזאת.

מכיוון שהפירורים נדבקו אחד לשני, היה ממש קשה לספור אותם, ושירה התייאשה די מהר.
מזל שהפעם אימא לא הכינה לסעודה אורז…

כתבות נוספות

בתים וחצרות / רחל היימן (כת"צ)

איך חיו האנשים שגרו כאן לפני מאות שנים? מה הם אכלו, מה הם לבשו, כמה הם היו דומים לנו וכמה שונים? מוזיאון חצר היישוב הישן מאפשר הצצה נדירה לחייהם של אנשי ירושלים העתיקה. רחל היימן יצאה לביקור במוזיאון, שהוא גם מסע בזמן, וחזרה עם תובנות מעניינות

תעלומת כלי המקדש

הם שימשו את בית המקדש בתפארתו, אך עם השנים נעלמו. יש שמועות רבות וסותרות באשר למקום הימצאם, ודורות של אנשים אחוזי חלומות חיפשו אחריהם, אך לשווא. ארון הברית, מנורת הזהב ושאר כלי המקדש, לאן הם נעלמו? כיצד קרה שאיש אינו יודע את מקום הימצאם? מה עלה בגורלם?

דרך העיניים שלה

מהו הרצף האוטיסטי? כיצד נראה העולם מעיניהם של ילדים עם אוטיזם? ואיך כדאי להתייחס לילדים אלו? רעות כהן בת ה־12 כאן כדי להכיר לכם את האוטיזם מיד ראשונה

בלשים בין הצללים

אם נבקש מכם לדמיין בלש או חוקר, סביר להניח שתחשבו על אדם שמסתובב עם זכוכית מגדלת, מתחבא ברחובות ופותר תעלומות. הרמנו טלפון לבלש ולחוקר אמיתיים וגילינו שהם עובדים קצת אחרת ממה שכולם חושבים. איזו תרמית הצליח לגלות החוקר הפרטי? איך נראים מעקבים? וכיצד הופכים לבלשים טובים?

מילים בחשכה

ילדים ומבוגרים רבים אוהבים לקרוא, להיסחף אחר דמויות ססגוניות לתוך הרפתקה מרתקת! אך מה עם העיוורים, שאינם יכולים לקרוא? האם יש דרך שבה הם יכולים בכל זאת להיסחף לעולמות שבתוך הספרים? כתבתנו יצאה לספרייה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות ראייה כדי לגלות איך מנגישים ספרים

אולי יעניין אותך גם

מנוי משולב אותיות וילדים + פנימה עכשיו במחיר משתלם!