חברים מהספרים

אלדד אילני צלם יובל אילני (יובל המקורי, גיבור שני הסדרות)_602x800

 

אלדד אילני – דמות בגובה העיניים

אמיל טישביין (אמיל והבלשים / אריך קסטנר)

כשסיימתי לכתוב את הספר התשיעי בסדרת “הסיפור המושלם” וחיפשתי אתגר חדש, נזכרתי בגיבור ילדותי – אמיל טישביין, גיבור הספר “אמיל והבלשים” שכתב סופר הילדים הטוב אי פעם, אריך קסטנר.

למה אהבתי כל כך את אמיל? קודם כול, הוא ילד רגיל, כמוני וכמוך. הסיפור קורה בזמננו, לא לפני המון שנים ולא בעולם בדיוני, כך שקל להזדהות איתו. כשקורה לאמיל משהו רע, הוא לא מרים ידיים. הוא ילד בעל יוזמה ורב תושייה. הוא מגייס חברים ויחד הם יוצאים למסע בלשי מוצלח. מה עוד אהבתי בו? הוא מדבר בגובה העיניים למבוגרים ולילדים כאחד. הוא החלטי אבל מנומס. ובכלל, הספרים מלאים חוש הומור. מספיק לקרוא את ההקדמות ולהסתכל על הצגת הדמויות המאוירות בתחילת הספרים כדי להבין כמה משעשע קסטנר.

והכי חשוב – אין מוסר השכל. אריק קסטנר ממש לא רוצה לחנך אותנו או להעביר מסר. הוא רוצה לספר סיפור מרתק ומשעשע, וזאת הוא עושה בהצלחה רבה.

וכך, כשחשבתי על אמיל ואיך הוא פתר את התעלומה בעזרת טריק מקסים, התחלתי לחשוב איך אותו ילד גיבור היה מתמודד עם תעלומה בימינו אלה, עם האינטרנט והטלפונים הסלולריים.

כך נולד גיבור הספר הראשון, “התינוקת מסלובניה”, בסדרה החדשה שלי, “הרפתקאות יובל”, שהספר השני בה מגיע לחנויות ממש עוד מעט.

אלדד אילני הוא סופר ואיש הייטק, מחבר סדרת הספרים רבת־המכר “הסיפור המושלם”

 

רינת פרימו- מבוגרת עם מטרייה קסומה

מרי פופינס (מרי פופינס / פמלה טרוורס)

כשהייתי ילדה, חיפשתי רמזים לכך שאפשר להתבגר בלי לאבד צלם אנוש. בספרים היו הרבה גיבורות וגיבורים פרועים ונפלאים, אבל הם היו ילדים כמוני. בסביבה הקרובה שלי כל המבוגרים היו… מבוגרים. הם דיברו כמו מבוגרים, התלבשו כמו מבוגרים, צחקו מבדיחות של מבוגרים.

ואז הגיעה מרי פופינס עם הרוח המזרחית ולימדה אותי שאפשר. פופינס אף פעם לא מנסה להיות ילדה בעצמה. היא מבוגרת, ואפילו אומנת, ואפילו קפדנית. אבל ילדות וילדים רואים מבעד למראית העין המהוגנת. כל מה שהיא עושה, כל מה שהיא, אומר: בוודאי שהעולם מופלא, לא צריך לפטפט על זה יותר מדי! 

מרי פופינס מדברת עם ציפורים ועם כלבים, היא חברה טובה של הרוח ושל הכוכבים, והיא עושה הכול ביובש אנגלי שהופך את הפלא למובן מאליו. היא לעולם לא תקרא לילד “נסיך שלי”, כי הוא לא נסיך, הוא חלק מיקום שלם של טבע ושל תרבות. היא אף פעם לא “תעצים” ילדה במילים ריקות של שבח ועידוד. מרי פופינס פשוט תהיה שם ותלמד אותנו בנוכחותה ובמעשיה איך העולם באמת עובד. ואם רוב המבוגרים מסרבים לראות את זה? כמה חבל בשבילם. 

למרות הקסם של דיסני, אני ממליצה, וחוזרת וממליצה, לקרוא את הספר ולא להסתפק בסרט. לקרוא ולחוות ביחד את ההקלה והעונג שבהיכרות עם מרי פופינס הכתובה.

רינת פרימו היא סופרת ועורכת. בין ספריה האהובים: “איה! אאוץ’! אווה!”, “זהרורים”, “מכתב לביאליק”, “שלג של סביונים”, “החבר הכי טוב שלי” ורבים אחרים

 

 

רן שחם- יצירתיות חסרת גבול

פוטיאל מלך הממציאים (בית ספר לממציאים / דב ברנשטיין)

הרבה המצאות ישראליות הצליחו בעולם: עגבניות השרי הקטנות והמתוקות, הטפטפות להשקיה, תוכנת הניווט ווייז, מערכת כיפת ברזל להגנה מפני טילים, ואפילו הפתיתים הם שלנו. גאווה אמיתית.

אבל עבורי, ההמצאות המוצלחות מכולן שייכות לפוטי, מלך הממציאים.

פוטי גר בעיר קטנה שיש בה “הרבה עצים וירק, והבתים שהם בני קומתיים ואפילו שלוש קומות, גגותיהם משופעים ומכוסים רעפים”. הוא כמעט בן 12 ויש לו אחות קטנה שכולם קוראים לה פיטיקה. פוטי מאוד אוהב את פיטיקה וממציא לה המצאות, אפילו שלפעמים היא קצת מעצבנת. 

כשפיטיקה לא מגיעה לדוושות האופניים, הוא בונה עבורה דוושות עבות. הוא בונה מד גובה מיוחד שמודד ילדים תוך כדי הליכה, כי לפיטיקה אין כוח לעמוד בסבלנות ליד הקיר. וכשפיטיקה נופלת הוא ממציא סוליות שאינן מחליקות. 

גם עבור בת השכנים דידי רמון, שפוטי חושב שהיא “היצור המפונק בעולם”, ועבור הכלב שלה יקטן, הוא ממציא המצאות, כמו דלת מלונה שנפתחת אוטומטית בעזרת קוביית קרח.

אבל פוטי עוזר לא רק לפיטיקה ולדידי. פוטי ממציא דברים לכולם. עבור אימא ואבא והשכנים והמורים והחברים ובמחנה הצופים, ואפילו לעובדי העירייה המציא ובנה גשר בזמן השיפוצים בגינה העירונית.

כל זאת מסופר בספר “בית ספר לממציאים – כל המצאותיו של פוטי והמכשירים שעשה במו ידיו” מאת דב ברנשטיין, שיצא לפני כמעט 60 שנים בהוצאת עם עובד.

כשקראתי את הספר בפעם הראשונה, מייד רציתי גם אני להמציא המון דברים. בינתיים ניסיתי את ההמצאות של פוטי, שנראו לי ההמצאות המוצלחות בעולם. הקפאתי נרות חנוכה כדי שידלקו זמן רב יותר (עובד), פתחתי צנצנת עיקשת כשהנחתי אותה תחת זרם מים חמים (לא לנסות לבד), ותמיד רציתי למתוח חבל בין מרפסות בעזרת חץ וקשת (לא הרשו לי, אל תנסו את זה בבית).

מאז גדלתי וגם לי יצא להמציא כל מיני פטנטים בתחום המחשבים, ואפילו צעצועים כמו צלחת מעופפת מדברת ותנין שגדל כשמאכילים אותו. לפעמים אני חושב על פוטי, וכמה נהדר היה יכול להיות אם היינו נפגשים וממציאים ביחד.

רן שחם הוא סופר. ספרו “רק לא שמוליק” יצא לאור בהוצאת עם עובד

 

חיים אקשטיין- מטיילים ומפצחים

יועד ויובל (חבורת כס”ח / גלילה רון־פדר־עמית)

אחת הסדרות שאהבתי בילדותי סיפרה על חבורת כס”ח, “כוח סיירות חוקר” (בהמשך השתנה שם הסדרה ל”חבורת ידיעת הארץ”). חמישה נערים שיוצאים לטיולים ברחבי הארץ, כולל ניווט על פי מפות, ונקלעים תמיד לתעלומה או אתגר. לא יודע למה התחברתי במיוחד לחבורה הזאת, אולי מפני שהם הרגישו חופשי להתעניין בארץ ישראל ובהיסטוריה, וזה לא הפך אותם ל”כבדים”. להפך, הם עברו אתגרים מפרכים ופתרו תעלומות מרתקות. אולי בגלל מערכת היחסים המיוחדת ביניהם – אף אחד מהם לא היה הגיבור המושלם, אבל הם השלימו זה את זה. בכל אופן, העובדה שאני עדיין זוכר את הדמויות האלו, אפילו ששכחתי לגמרי נגד מי הן התמודדו ואילו תעלומות הן פיצחו, מעידה שהן נחרטו בזיכרוני.

במידה מסוימת, אני חושב שגיבורי הספרים הנוכחיים שלי (בעיקר סדרת “סודות”) מושפעים מהם. הם שונים מהם בהרבה דברים (בגלל היותם שומרי מצוות, או בגלל הסמארטפונים שעומדים לרשותם במקום מפות), אבל גם הם אוהבים את הארץ ואת ההיסטוריה הלאומית, גם הם מפצחים תעלומות, ובעיקר – הם מתווכחים, יורדים

זה על זה, מתפצלים בשלב כלשהו של העלילה, ובסוף מתאחדים וצולחים את האתגרים יחד.

חיים אקשטיין הוא סופר ועורך. בין ספריו: “בלק הבלש”, “אוצר בשמיים” וסדרת “סודות”

 

כתיבה: הלל הכהן-יהונתן
הכתבה המלאה בגיליון ט”ו סיוון תשפ”ד,

לעוד תוכן ערכי ואיכותי לילדים ולמשפחה הצטרפו למגזין אותיות וילדים לחצו כאן

שיתוף:

פייסבוק:

מצטרפים ומקבלים את הספר החדש של נדב נווה במתנה!

בהתחייבות לשנה *

ליצירת קשר מלא את הפרטים: