זה השיר שסבא שר אתמול לאבא

באירוע שירת המונים ייחודי שהתקיים בירושלים התקבצו יחד ניצולי שואה עם הנכדים והנינים שלהם ושרו יחד 'אני עוד חי'. "אנחנו שרים כדי לזכור גם את מי שעוד חי", אומרת נעם דרורי בת ה־9 שהגיעה לשיר עם סבתא רבתא שלה בת ה־95

מרכז העיר ירושלים, שעת ערב. משפחות־משפחות צועדות לאיטן בכיוון מרכז התרבות בית אבי חי. מה שבולט באנשים המתקבצים הוא בעיקר הגיל: קשישים בני שמונים, תשעים ואף יותר, מלווים בנכדים ובנינים שלהם. באותו הערב התאספו אותם קשישים וילדים כדי לשבת יחד, סבים וסבתות ניצולי שואה לצד הנכדים והנינים שלהם, ולשיר יחד את השיר 'חי' באירוע ייחודי לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה. שש מאות איש התקבצו באותו ערב, ומי שהיה שם וראה סבתא ניצולת אושוויץ והנינה שלה שרות "חי, חי, חי / כן, אני עוד חי" – לא היה יכול שלא להתרגש. המילים, בהקשר המיוחד של הערב, קיבלו עוצמה מיוחדת.

'אני עוד חי' על אדמת גרמניה

הערב המיוחד של שירת ניצולים עם משפחותיהם נערך כאירוע של קולולם – מיזם חברתי של שירת המונים. אירועי קולולם תפסו תאוצה והתלהבות בשנה האחרונה ואלפים כבר השתתפו באירועי קולולם שנערכו ברחבי הארץ, ושרו יחד שירים שכבר הפכו להיות סרטוני להיט ברשת: 'אור גדול', 'לשיר איתך', 'מחוזקים לעולם', 'בגלגול הזה' ועוד. לקולולם באים אנשים רבים שאינם מכירים זה את זה ושרים יחד שיר בכמה קולות. בתחילת האירוע מתחלקים המשתתפים לקבוצות ולומדים תפקיד אחד לשיר, ולאחר מכן מתקבצים כולם בחזרה לשיר יחד. את השירה המשותפת מלווה מוזיקה חיה, וצלמים הופכים את האירוע לסרטון מרהיב וסוחף. על במה, לצד המנצח, עומדת מתרגמת לשפת סימנים למען בעלי לקות שמיעה.

את השיר 'חי' שנבחר לאירוע קולולם של ניצולי השואה כתב הפזמונאי אהוד מנור לתחרות האירוויזיון של שנת 1983 (תשמ"ג). אותה שנה התקיימה תחרות האירוויזיון בעיר מינכן שבגרמניה, וכשאהוד מנור כתב את השיר לאירוע הוא רצה שיהיה זה המנון של ניצחון וחיים. הזמרת עפרה חזה ייצגה את ישראל, ויהודים ברחבי העולם התרגשו לראות זמרת יהודייה שרה באירוויזיון 'עם ישראל חי' מעל אדמת גרמניה, בה ניסו להשמיד את העם היהודי רק ארבעים שנה קודם לכן, ובה טבחו בספורטאים ישראלים באולימפיאדה עשור לפני כן. השיר זכה במקום השני באירוויזיון ואכן הפך להיות מעין המנון לאומי.

לשיר בארבעה דורות

משפחת דרורי מהיישוב אלון באה לאירוע בהרכב של ארבעה דורות: נעם בת ה־9 ודניאל בת ה־6, אבא יונתן, סבתא אורית וסבתא רבתא יהודית פלסמן בת ה־95, ששרדה ממחנה אושוויץ ומצעדת המוות.

נעם, למה באת לאירוע של קולולם?

"רציתי לשיר עם כולם, יפה בעיניי שהרבה אנשים שרים יחד. עושים את האירוע הזה כדי לשמח את הניצולים, אז באנו ביחד כל המשפחה. במלחמה היו אנשים שמתו, ואנחנו רוצים להזכיר לכולם את מי ששרד ועוד חי".

ספרי לי על הקשר שלך עם סבתא יהודית.

"אני מאוד אוהבת ללכת אליה. היא תמיד אומרת לי 'כמה גדלת!', אנחנו מפטפטות הרבה ואני הכי אוהבת את מגירת ההפתעות שלה. יש שם כל מיני דברים יפים וכיפיים. אנחנו לא ממש מדברות על המלחמה, כי זה לא מעסיק אותה ואני כבר מכירה את הסיפורים מספר שהיא כתבה. מסופר בו על הרבה דברים שהיו לה במלחמה, גם על צעדת המוות, שם היא פגשה את אחותה".

למה חשוב לדעתך לזכור את השואה?

"זה חלק מהחיים שלנו, כל מה שקרה לנו. אנחנו מספרים את הסיפורים של אנשים שהיו במלחמה וזוכרים אותם. גם השיר שבחרו לקולולם הוא שיר שמזכיר לנו שניצחנו ואנחנו בחיים".

סבתא יהודית נולדה בהונגריה, עברה את השואה ועלתה לישראל עם קום המדינה. היא מעידה שהמלחמה לא מעסיקה אותה ביומיום, אך לפעמים הזיכרונות מתעוררים. בוקר אחד היא קמה בהרגשה רעה. כשהיא הביטה בלוח השנה היא שמה לב לתאריך: אותו יום היה 19/3, התאריך שבו לפני עשרות שנים הגרמנים תפסו אותה. "לפעמים אני חושבת שכל זה בכלל לא קרה. כמעט כמו משהו דמיוני", היא אומרת.

במיזם מיוחד של עמותת 'יד שרה' סבתא יהודית החלה לכתוב את זיכרונותיה, והנכד יונתן (אבא של נעם ודניאל) עבד איתה על הספר. "דרך העבודה על הספר הכרנו את סיפור החיים של סבתא. עד אז לא ידענו הכל", הוא אומר.

להדגיש את החיים

לאירוע באו עוד משפחות רבות בהרכב של שלושה וארבעה דורות. בנוכחים היה גם אורי מנחם כהן מירושלים עם אמו וסבתו. "כבר הייתי באירוע קולולם ובאתי שוב, כי אני אוהב את זה מאוד. אני חושב שאירוע כזה מדגיש את החיים של מי שהיה בשואה ושרד, השיר שבחרו מעודד להביט אל האור ומביא תקווה".

בסופו של האירוע אנשים קמו ממקומם ונפרדו לשלום, מי בעזרת מקל הליכה ומי בכיסא גלגלים. היו גם כאלה שגם קרוב לגיל מאה עוד צעדו היטב בכוחות עצמם. לכולם היה חיוך על הפנים. זו כוחה של מוזיקה וזה כוחו של עם ישראל חי.

"אני רק שליחה", סיון רהב מאיר באולפן, צילום: עופר חדד

הכתבה פורסמה במגזין 'אותיות וילדים'