בעזרת השן / אבישי שטרית

הרופא חסר הסבלנות הזריק לי עוד זריקת הרדמה, זריקה מספר 4! והמשיך לקדוח. לא כאב לי בכלל. האמת שאפילו לא הרגשתי את הקידוח, מה שהיה חשוד

חכמים אומרים שאין בעל הנס מכיר בניסו, ולפעמים רק אחרי הרבה הרבה זמן מגלים את הנס.

אז הנה לפניכם נס העין הנפוחה שלי:

זה קרה באחד מימי החול העליזים שלפני חג החנוכה הממשמש ובא עלינו. ככל ילד בכיתה ו'2, גם לי היו חורים בשיניים. וככל ילד בכל כיתה, לא רציתי לטפל בבעיה. אבל הבעיה לא הסכימה שלא אטפל בה, והזכירה לי בכאבים חדים שאני חייב ללכת לסגור את העניין, תרתי משמע.

אז קבענו תור לרופא השיניים בדיוק בערב נר שמיני של חנוכה, לילה שבו כל הנרות דולקים בחנוכייה כי זה הלילה האחרון. לילה שבו כל ילד וילדה אוכלים את כל הסופגניות שרק אפשר כי זה הלילה האחרון, לילה שבו גומרים את הבטריות של כל הסביבונים כי זה הלילה האחרון.

יצאתי לי בבוקר כילד בוגר ואמיץ אל רופא השיניים. שכנעתי את עצמי שיהיה כיף. ישבתי בתור במשך חצי שעה, שכנעתי את עצמי שאני לא משתעמם. ישבתי על מיטת רופא השיניים וקיבלתי את זריקת ההרדמה, שכנעתי את עצמי שזה לא כואב. הרופא חסר הסבלנות התחיל לקדוח ולא יכולתי לשכנע את עצמי שזה לא כואב וצעקתי איהההההה!!

הרופא חסר הסבלנות הזריק לי עוד זריקת הרדמה והמשיך לקדוח. איההההה!! !הרופא חסר הסבלנו… (אני כל הזמן דואג להסביר שהוא חסר סבלנות כי אם הייתה לו סבלנות לא הייתי מפסיד את נר שמיני של חנוכה…) הרופא הזריק לי עוד זריקת הרדמה והמשיך לקדוח. איהההה!!! הרופא חסר הסבלנות הזריק לי עוד זריקת הרדמה, זריקה מספר 4! והמשיך לקדוח. לא כאב לי בכלל. האמת שאפילו לא הרגשתי את הקידוח, מה שהיה חשוד. גם לרופא!

נפרדנו לשלום, אני, הרופא, וחצי הפנים הרדומות שלי. כל צד ימין של הפנים שלי היה רדום לחלוטין! עין ימין לא מצמצה ודמעות זלגו ממנה ללא שליטה. לחי ימין שלי הייתה נראית כמו סופגנייה של מישהי שלא היה לה מה לעשות עם קילו בצק והכינה ממנו סופגנייה ענקית. וכך נכנסתי הביתה… ההורים שלי שאלו אותי: "שלום, מי אתה? חבר של אבישי? באת לשחק איתו?" – "אבא! אימא! זה אני, אבישי!!" ופרצתי בבכי גם מעין שמאל!

שמונת הנרות נראו לי עם עין אחת רק כמו ארבעה נרות, את הסופגניות לא יכולתי לאכול, ואת הסביבונים יכולתי לסובב, אבל לא הצלחתי לראות את זה…

אבל מאז, לא זוכר שהיה לי עוד פעם חור בשן. עכשיו שאני חושב על זה, זה נס!

כתבות נוספות

כתבים צעירים

הנה הם באים

חיכיתם חיכיתם, ציפיתם ציפיתם, והנה היא כאן! קבלו את הנבחרת החדשה של הכתבים הצעירים ב"אותיות וילדים" למאות הכותבים ששלחו ולא התקבלו הפעם מפאת חוסר מקום – הייתם נפלאים, אל תשכחו לנסות גם בפעם הבאה!
מחנה של צדק חיים ולדר

מַחֲנֶה שֶׁל צֶדֶק / חיים ולדר

כְּכָל שֶׁאֱלִישָׁע נִכְנַס לָעִנְיָנִים, כָּךְ הָעִנְיָנִים יָצְאוּ מִשְׁלִיטָתוֹ שֶׁל מִיכָאֵל. הָאֱמֶת, בַּתְּחִלָּה לֹא כָּל כָּךְ שַׂמְנוּ לֵב לְזֶה, גַּם בִּגְלַל שֶׁזֶּה נַעֲשָׂה בְּאֹפֶן טִבְעִי, וְגַם כִּי לְמִיכָאֵל לֹא הָיָה אִכְפַּת (אוֹ שֶׁלֹּא הֶרְאָה שֶׁאִכְפַּת לוֹ). אֲבָל כְּכָל שֶׁחָלַף הַזְּמַן, הִמְשִׁיךְ אֱלִישָׁע לְהִשְׁתַּלֵּט עַל הָעִנְיָנִים, וּבְלִי לָשִׂים לֵב נוֹצַר מַצָּב שֶׁהוּא זֶה שֶׁהֶחְלִיט אֶת כָּל הַהַחְלָטוֹת בְּנוֹגֵעַ לַמַּחֲנֶה.
האונייה פנצ'ו

מעבר לכל דמיון / אור דמביץ, כת"צית

במשך חצי שנה היטלטלה אוניית הפנצ'ו הרעועה על מי הדנובה והים השחור, נושאת את תקוותם של מאות מעפילים שברחו מאימת הנאצים. חיים פרקש עוד זוכר את המסע המפרך, והסופרת תמי שם טוב מחיה אותו מחדש בספרה

רַבֵּנוּ / דורון שפר

דורון שפר צפה בסדרת הטלוויזיה רבנו המספרת את סיפור חייו ופועלו של רבי נחמן מברסלב ונתקל בה בתופעה שמצויה אצל חסידים והזכירה לו סדרת דוקו על.... כדורסל

התמודדות בשגרת חירום / טל אור

פרופסור מולי להד דיבר על דרכים שנותנות לנו כוח ושמחה, ובזכותן אנחנו יותר אנרגטיים ומחוסנים. הוא קרא להן "גש"ר מאח"ד" – ראשי תיבות של גוף, שכל, רגש, משפחה, אמונה, חברה ודמיון

אולי יעניין אותך גם

מנוי משולב אותיות וילדים + פנימה עכשיו במחיר משתלם!