שר כל הדרך אל המארב
לא לכל מפקד בכיר בצה”ל יש אולפן הקלטות בחצר הבית, ודאי לא למפקד שחוזר הביתה רק פעם בשבוע. אבל אל”מ (אלוף משנה) גולן ואך (41) אינו מפקד שגרתי. הוא גר בקיבוץ “בית רימון”, נשוי ואב לשבעה ילדים, ומלבד התפקיד המאתגר כראש תחום מיגון בצה”ל הוא חתום על לא פחות משישה אלבומים מוסיקליים יחד עם משפחתו, הכוללת גם את הוריו ואת עשרת אחיו.
הקריירה הצבאית שלו ענפה לא פחות מזו המוסיקלית. הוא השתתף במבצעים רבים בלבנון, בעזה וביהודה ושומרון לאורך השנים. לחם במלחמת לבנון השנייה כסמג”ד שקד בגבעתי, פיקד על משלחות הצלה בעולם והשתתף באירועי חילוץ רבים כדוגמת רעידת האדמה בהאיטי, השרפות בכרמל וקריסת החניון ברמת החייל לפני חודשים אחדים.
להציל חיים במרחק 10,500 קילומטר מהבית
אתה יכול לשתף באירוע או בחוויה מיוחדת שהיו לך?
“באחד האסונות הכי גדולים שהיו בהיסטוריה, ברעידת האדמה בהאיטי, שזה אי במרכז אמריקה, נהרגו רבע מיליון בני אדם ועוד הרבה מאוד נלכדו בתוך ההריסות. אני הייתי חלק ממשלחת חילוץ שיצאה מישראל ונחתה שם כשלושה ימים אחרי רעידת האדמה. ובמשלחת הזאת יצא לי להיות שותף בהרבה מאוד פעולות שעשינו שם. באחת מהן הייתי שותף בחילוץ אדם שהיה קבור למעלה ממאה שעות מתחת להריסות, ועבודת החילוץ הייתה מאוד ארוכה. היא ארכה למעלה משמונה שעות וחצי בחום ובלחות מטורפים. תוך כדי החילוץ היו רעידות אדמה נוספות, והבניין שממנו עבדנו זז כמה פעמים. זה היה קצת מסוכן. כל העבודה בהאיטי הייתה מאוד חווייתית ועוצמתית. ואני חושב שהאנשים בהאיטי מאוד מאוד מעריצים את מדינת ישראל על זה שהיא מוכנה לשלוח כל כך הרבה סיוע רפואי וסיוע לחילוץ, במרחק של 10,500 קילומטרים ממדינת ישראל”.
באיזה מעשה שלך אתה גאה במיוחד?
“כשהייתי מפקד מחלקה בצנחנים היה לי חייל אחד מאוד בעייתי. בשבוע השני הוא כבר זרק את הנשק על הרצפה ואמר שאין סיכוי שהוא ימשיך להיות לוחם, כי מכל מקום כבר זרקו אותו. את הגן הוא לא סיים ואת בית הספר הוא לא סיים ואת התיכון הוא לא עשה בכלל. הוא רצה להיות בצנחנים והייתה לו אשליה שהוא יהיה לוחם, אבל כשהוא הגיע הוא ראה שזה קשה מדיי. אמרתי לו, אתה מסיים מסלול! הוא אמר שאין מצב כזה בחיים, כי מסלול בצנחנים זה שנה וחודשיים, שזה ארבעה עשר חודשים, והוא נשבר כבר אחרי שבועיים. במשך כל השנה והחודשיים האלה הוא עשה הרבה בעיות ומלא צרות, והוא ניסה להוכיח בכל דרך שהוא לא יכול. הצלחתי לגדל אותו עד הסוף. הוא סיים מסלול כמו שצריך, ואני ממש גאה בזה”.
על חומותייך עיר דוד הפקדתי שומרים
כילד חלמת להיות מפקד?
“האמת שמגיל די צעיר הייתי בפנימייה הצבאית באור עציון, ככה שמאז כיתה י’ ידעתי שאני אהיה בצבא. בעצם אני במדים מגיל חמש עשרה, ומאז ידעתי שאהיה בצבא. לפני כן הייתי מתאמן הרבה, הייתי רץ ועושה כושר. די במפתיע לא היו לי ציפיות גדולות להגיע ליחידה קרבית כי היו לי משקפיים במספר מאוד גבוה. היה ברור לי שכשאגיע לצבא לא אוכל להגיע ליחידות שרציתי. אבל באורח נס ובאורח פלא פיתחו אנשים מוכשרים את מכונת הלייזר של ניתוח העיניים, וממש כשהיא הגיעה לארץ הגעתי לבית החולים אסותא וביקשתי שיקבעו לי תור. הייתי המנותח הצעיר ביותר בארץ באותו זמן. הכיסא היה חדש, עוד עם הניילון. כך הצלחתי לשפר את הפרופיל שלי ממש לפני הגיוס. הגעתי לצנחנים והייתי קרבי כמו שרציתי”.
אילו תכונות כדאי שיהיו לילד שרוצה להיות מפקד בצבא?
“שאלה מצוינת. אני חושב שמפקד של אחרים צריך שהתכונה הבסיסית שתהיה לו זה לפקד על עצמו קודם כל. זאת אומרת, אתה לא מסוגל להניע אחרים לאורך זמן אם הם לא מזהים אצלך את התכונה שאתה מסוגל לבצע את מה שאתה אומר, ומצליח לעשות את מה שאתה מחליט בעצמך. אם לגבי דברים שחשובים למפקד באופן אישי הוא מצליח להתעקש עם עצמו ולממש את זה, הוא יוכל לצפות שאולי כשהוא יבקש מהאחרים לעשות גם הם יישמעו לו. אחרת, כשאינך נותן דוגמה אישית במעשים שלך ובפעולות שלך, אנשים מיד מזהים שאתה לא באמת בן אדם רציני. אז אולי בהתחלה הם יקשיבו לך כי אתה המפקד שלהם והם חייבים לשמוע לך, אבל זה לא מחזיק לאורך זמן. אחרי זמן מה זה נשחק והם מפסיקים להאמין לך”.
מעבר מלא הוד
איך אתה רואה את הקשר בין יום הזיכרון ליום העצמאות?
“אני חושב שחשוב לדעת ולזכור שאולי ברמה הלאומית המעבר הזה מלא הוד והוא אפשרי, כדי לדעת מאיפה הגענו ולאן אנו הולכים ומה המחיר ששילמנו. כך אפשר להעריך את תקומת המדינה, שהיא דבר נשגב ומלא הוד. זה ממש מרתק איך בכלל חשבו על ההצמדה בין יום הזיכרון ליום העצמאות. לצד זה חשוב לזכור שלמשפחות השכולות, אלה שאיבדו את כל היקר להן, אבות, אחים, ילדים וכן הלאה, המעבר הזה כמעט בלתי אפשרי. הכאב הוא כל כך גדול, ופתאום לעבור משיא העצב והכאב לספריי קצף ופטיש גומי על הראש ושירים ברדיו וחידון התנ”ך, זה קצת קיצוני מדיי. אני יודע שיש לא מעט משפחות שזה ממש קשה להם, אז חשוב לזכור את המשפחות האלה, לצד השמחה שאופפת אותנו במעבר ליום העצמאות. יכול להיות שהשמחה ביום העצמאות לא צריכה להיות שמחה של השתוללות אלא שמחה מכבדת, ממלכתית, כדי להיות יחד אתם”.
איזה טקס בצבא הכי משמעותי עבורך?
“טקס יום הזיכרון בהר הרצל כמובן”.
אילו דמויות הן מודל לחיקוי עבורך?
“בצבא – אולי דרור ויינברג שנהרג בחברון. גם לבן שלי קוראים מור דרור. לפחות חצי מהשם שלו הוא לזכרו של דרור, שהיה אדם גיבור, והיה מפקד שלי. הכרתי אותו טוב. הוא היה בן אדם מיוחד, אמיץ לב מאוד וגם מאוד רציני בעבודה שלו. ידע לקחת כל משימה ולבצע אותה בצורה מאוד טובה.
“בחיים – אני מאוד מעריך את אבא שלי.
“דמות היסטורית – משה רבנו שהיה מנהיג ארבעים שנה במדבר את עם ישראל, שהיה עם כפוי טובה. בנחישות ובמסירות נפש אינסופית. כאחד שהוא מפקד וסוג מסוים של מנהיג בחברה ובצבא, אני יודע כמה זה קשה להמשיך ולהאמין בעם ישראל כל כך הרבה שנים ובעצם די בבדידות, כי משה רבנו היה באוהל מחוץ למחנה. לפעמים מפקד מרגיש את הבדידות הזאת. הוא מרגיש שהוא לבד. הוא מקבל החלטות ואחר כך תמיד יש טענות וביקורת, והוא צריך להמשיך ולהאמין ולהוביל, באופטימיות ובנחישות”.
שיר למעלות
לקראת סיום. אתה גם חלק מהרכב משפחתי מוסיקלי. מתי התחלתם לשיר וליצור?
“השירה אצלנו התחילה מרחוק. סבא היה שר ואבא שר תמיד. נולדנו אל תוך האהבה לשירה ובמיוחד להרמוניה שבה. שולחן השבת היה תמיד הבמה הראשונה של המשפחה היהודית, וכך גם אצלנו”, מספר גולן, האחראי על הלחנים ועל העיבודים באלבום. “למדנו את זמירות השבת בנוסח אשכנז מאבא, ובנוסח תוניס – מאימא. לאט לאט למדנו מתי שרים ומתי מפסיקים, מי עולה לקול שני ומה נקרא זיוף”, מספר גולן על ההתחלה המוסיקלית שלהם כילדים.
“במערת המכפלה, שם שימש אבא חזן, המשיכה השירה אל תוך התפילה. הבנים הצטרפו אליו, אחד-אחד על פי גילו. עד היום הזה סובבים הבנים והגיסים כולם את אבא בימים הנוראים.
ברבות הימים התחלנו לכתוב שירים סביב הפ’זמונסניף’ בבני עקיבא ולרגל אירועים משמעותיים שחווינו. השירים התלקטו אחד לאחד ויצאו לאור לפני כעשר שנים בתקליט הראשון – ‘ביכורים'”.
